ג וְהַכְּרֻבִ֗ים עֹֽמְדִ֛ים מִימִ֥ין לַבַּ֖יִת בְּבֹא֣וֹ הָאִ֑ישׁ וְהֶֽעָנָ֣ן מָלֵ֔א אֶת־הֶֽחָצֵ֖ר הַפְּנִימִֽית׃ ד וַיָּ֤רָם כְּבוֹד־יְהוָה֙ מֵעַ֣ל הַכְּר֔וּב עַ֖ל מִפְתַּ֣ן הַבָּ֑יִת וַיִּמָּלֵ֤א הַבַּ֨יִת֙ אֶת־הֶ֣עָנָ֔ן וְהֶֽחָצֵר֙ מָֽלְאָ֔ה אֶת־נֹ֖גַהּ כְּב֥וֹד יְהוָֽה׃ ה וְקוֹל֙ כַּנְפֵ֣י הַכְּרוּבִ֔ים נִשְׁמַ֕ע עַד־הֶֽחָצֵ֖ר הַחִיצֹנָ֑ה כְּק֥וֹל אֵל־שַׁדַּ֖י בְּדַבְּרֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
(ג) וְהַכְּרֻבִים עֹמְדִים מִימִין לַבַּיִת, כי אז עמדו הכרובים בצד המלמד זכות על ישראל ומעורר עליהם רחמים, הרמוז בימין, בְּבֹאוֹ [-בבוא] הָאִישׁ לבוש הבדים לזרוק את גחלי האש על העיר ועל המקדש, וְהֶעָנָן המורה על השראת השכינה עדיין מָלֵא אֶת הֶחָצֵר הַפְּנִימִית, כי עדיין לא הסתלקה השכינה מבית המקדש.
(ד) וַיָּרָם כְּבוֹד ה' מֵעַל הַכְּרוּב עַל מִפְתַּן הַבָּיִת, כי הענין שייעשה עתה לא נעשה בכח הכרובים, אלא כאילו ה' בעצמו מחריב את ביתו ושורף את היכלו, ועל ידי שיכלה בו את חמתו יוקל העונש מעל ישראל, וַיִּמָּלֵא הַבַּיִת אֶת הֶעָנָן, כי כבוד ה' המשיך להתרחק ממקום עיקר השראת השכינה [ולעיל (פרק ח' פסוק ג') הסתלקה השכינה מהכרוב אל המפתן של בית קדש הקדשים, ועתה המשיכה להתרחק מקדש הקדשים אל תוך בית המקדש], וְהֶחָצֵר מָלְאָה אֶת נֹגַהּ כְּבוֹד ה', כי הנוגה הוא תמיד המקיף את האור עצמו, ולכן כשהיה כבוד ה' בבית, היתה החצר מלאה בנוגה אורו.
(ה) וְקוֹל כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים נִשְׁמַע עַד הֶחָצֵר הַחִיצֹנָה, כי שידוד מערכת הטבע על ידי השגחת ה' נמשל תמיד בהגבהת כנפי הכרובים, והקול שנשמע מהם הוא הפקודה שיצאה על ידם לאופנים שנמצאים מתחת לכרובים, כְּקוֹל אֵל שַׁדַּי בְּדַבְּרוֹ.
