טו) כל קרבן אשם שניתק לרעייה – שדינו לרעות עד שיפול בו מום [כגון שמתו בעליו או שהתכפרו באשם אחר], אם הקריבו בתורת עולה, כשר, כיון שאף עתה דינו שיפול בו מום ויקריבו בדמיו עולה. ולמה לא יקרב בעצמו עולה לכתחילה, גזירה היא שגזרו חכמים שלא יקרב כעולה אף לאחר כפרה [-לאחר שהתכפרו בעליו באשם אחר], משום לפני כפרה, שמא יבואו להקריבו עולה לפני שהתכפרו בעליו.
טז) המפריש נקבה לאשמו, והרי אין אשם בא אלא מן הזכרים, תרעה עד שיפול בה מום, ותמכר, ויביא בדמיה אשם על החטא שהתחייב בו. ואם כבר הקריב אשמו על חטא זה, יפלו דמיה לנדבה, וכן ולדה של אותה נקבה שהופרשה לאשם, אף שהוא זכר אינו קרב לאשם, אלא ירעה עד שיפול בו מום, ויפלו דמיו לנדבה.
