פרק ט א חָ֭כְמוֹת בָּֽנְתָ֣ה בֵיתָ֑הּ חָֽצְבָ֖ה עַמּוּדֶ֣יהָ שִׁבְעָֽה׃ ב טָֽבְחָ֣ה טִ֭בְחָהּ מָֽסְכָ֣ה יֵינָ֑הּ אַ֗֝ף עָֽרְכָ֥ה שֻׁלְחָנָֽהּ׃
֍ ֍ ֍
פרק ט (א) חוזר עתה לענין שעסק בו בפרק הקודם, שבריאת העולם כולו נעשתה על ידי חוקי החכמה, ומדמה את בריאת העולם לבנין בית, חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ – בחכמה נבנה העולם כולו, כי מיד ביום הראשון נברא העולם עם יסודותיו, ויצא מן האין אל היש, ואחר כך יצאו הפרטים מהכח אל הפועל, על ידי שחָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה – בשבעת ימי בראשית נבראו כל הפרטים, כל אחד ביומו, וביום השביעי נבראה ההנהגה הפלאית, שבה ינהיג ה' את עולמו בעת הצורך בניגוד לחוקי הטבע, וגם זה נחשב כחלק מעמודי העולם שנעשו בחכמה.
(ב) טָבְחָה טִבְחָהּ, מָסְכָה יֵינָהּ, אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ, כי כל טוב העולם הזה נעשה בגלוי ולעין כל. ויש בכך גם רמז לכך שהחכמה היא חיי הנפש, ודבריה משולים למאכלים המחזקים את האדם שלא יבהל מציורי היצר המחרידים אותו. והבינה משולה ליין, המשמח את הלב ומרומם אותו, וכך הבינה תלמד אותו להוציא דבר מתוך דבר, ולהרחיב את רוח בינתו. ועריכת השולחן, שזהו יתר עניני הסעודה ומיני מאכלים מתוקים, מרמז על הדעת, הכוללת את שאר הידיעות שבעולם.
