ה מַחְשְׁב֣וֹת צַדִּיקִ֣ים מִשְׁפָּ֑ט תַּחְבֻּל֖וֹת רְשָׁעִ֣ים מִרְמָֽה׃ ו דִּבְרֵ֣י רְשָׁעִ֣ים אֱרָב־דָּ֑ם וּפִ֥י יְ֝שָׁרִ֗ים יַצִּילֵֽם׃
֍ ֍ ֍
(ה) כאשר רוצה האדם לעשות דבר מה, תחילה יש לו את ה'מחשבה' המופשטת מה רצונו להשיג, לאחר מכן את ה'עצה' כיצד ישיג את הדבר, ולבסוף את ה'תחבולה', שזהו קישור של עצות מרובות יחד, אמנם, מַחְשְׁבוֹת צַדִּיקִים הן רק לעשות מִשְׁפָּט, בצדק וביושר, ולכן אינם נצרכים לתחבולות, ואפילו לא לעצות, כיון שכוונתם רק לעשות טוב ולא לסור מדרך המשפט. ואילו תַּחְבֻּלוֹת רְשָׁעִים מִרְמָה – כיון שהרשעים רוצים להטות את המשפט ולצוד את האחרים ולרמות אותם, לא די להם במחשבה, ואפילו לא בעצה, אלא צריכים הם לתחבולות של עצות רבות המקושרות ומחוברות יחד, כדי שיוכלו לרמות בהם את בני האדם.
(ו) דִּבְרֵי רְשָׁעִים אֱרָב דָּם – הרשעים צריכים להאריך בדבריהם ולפרשם [לשון 'דיבור' מורה על אריכות הדברים ופירוטם], כיון שרצונם לארוב לדם ולהשחית את האחרים, ולכן צריכים הם לדבר דברי לשון הרע ולהלך רכיל, כדי להפיק את זממם. וּפִי יְשָׁרִים יַצִּילֵם – ה'ישרים', שהם העושים לפנים משורת הדין, פיהם הדובר כפי חוקי החכמה ומשפטי היושר יציל אותם מהרשעים הרוצים לעשות להם רעה [ומה שנאמר לעיל (פרק י"א פסוק ו') "צִדְקַת יְשָׁרִים תַּצִּילֵם", היינו שתציל אותם מפגעים הבאים בדרך הטבע, ואילו כאן מבואר שפיהם יצילם מרעה שרוצים להביא עליהם בני אדם, בעלי בחירה].
