ד וּמֽוֹלְדוֹתַ֗יִךְ בְּי֨וֹם הוּלֶּ֤דֶת אוֹתָךְ֙ לֹֽא־כָרַּ֣ת שָׁרֵּ֔ךְ וּבְמַ֥יִם לֹֽא־רֻחַ֖צְתְּ לְמִשְׁעִ֑י וְהָמְלֵ֨חַ֙ לֹ֣א הֻמְלַ֔חַתְּ וְהָחְתֵּ֖ל לֹ֥א חֻתָּֽלְתְּ׃ ה לֹא־חָ֨סָה עָלַ֜יִךְ עַ֗יִן לַֽעֲשׂ֥וֹת לָ֛ךְ אַחַ֥ת מֵאֵ֖לֶּה לְחֻמְלָ֣ה עָלָ֑יִךְ וַֽתֻּשְׁלְכִ֞י אֶל־פְּנֵ֤י הַשָּׂדֶה֙ בְּגֹ֣עַל נַפְשֵׁ֔ךְ בְּי֖וֹם הֻלֶּ֥דֶת אֹתָֽךְ׃
֍ ֍ ֍
(ד) ומתאר עתה את עניינה בשעה שנולדה, וּמוֹלְדוֹתַיִךְ – ומה שאירע איתך בעת שנולדת, בְּיוֹם הוּלֶּדֶת אוֹתָךְ – וההנהגה שנהגו עמך ביום שבו נולדת, ותחילה מפרש מה אירע בעת שנולדה, לֹא כָרַּת שָׁרֵּךְ – לא חתכו את טבורך, כי הולד במעי אמו ניזון דרך הטבור, בדומה לצומח היונק משורשיו, ורק אחרי שחותכים את הטבור הופך הולד לדרגת חי, הניזון בכח עצמו, וכאן לא נעשה הדבר, וּבְמַיִם לֹא רֻחַצְתְּ לְמִשְׁעִי – לא רחצו אותך במים כדי לנקות אותך מהדם והלכלוך, וְהָמְלֵחַ לֹא הֻמְלַחַתְּ כפי שעושים לולד כדי לחזק את בשרו, וְהָחְתֵּל לֹא חֻתָּלְתְּ, ועושים כן כדי לחזק את האברים וליישר את העצמות [והנמשל הוא, כי כאשר באים להקים אומה חדשה יש לעשות לה ארבעה תיקונים אלו, הרמוזים במשל: א. לנתק אותה מיניקתה מהאומה הקודמת שהיתה בה, ואילו את היית עדיין דבוקה במעשי הכנענים. ב. לרחוץ את המידות המושחתות על ידי מי הדעת והחכמה, ולקבוע בין האנשים נימוסים מתוקנים וחוקים ישרים, ולא נעשה כן. ג. מחזקים את האנשים הפרטיים בגבורה ובאומץ לב, ובתחילה עדיין לא היו ביניהם אנשים כאלו. ד. מיישרים ובונים את כלליות האומה, על ידי מינוי ראשים, שופטים ושוטרים, עד שיהיה העם בכללותו כגוף אמיץ וחזק, העומד על מכונו, וכל הדברים הללו לא נעשו לכם].
(ה) לֹא חָסָה עָלַיִךְ עַיִן לַעֲשׂוֹת לָךְ אַחַת מֵאֵלֶּה, ולשון 'חס' היא הנהגה של מי שצריך את הדבר לצורך עצמו ולכן הוא חס עליו, ואף כאן, האב, שדרכו לחוס על ילדיו כדי להשאיר לעצמו זרע בעולם, לא חס עלייך לעשות לך דברים אלו, לְחֻמְלָה עָלָיִךְ – וכן אף אחד אחר לא חמל עליך מצד מעלתך, כי לא היית טובה בעיני איש. ומבאר עתה את אשר נעשה לה ביום שנולדה, וַתֻּשְׁלְכִי אֶל פְּנֵי הַשָּׂדֶה, בְּגֹעַל נַפְשֵׁךְ, מיד בְּיוֹם הֻלֶּדֶת אֹתָךְ [והנמשל הוא על ישראל, שבתחילת התהוותם גלו למצרים, ושם עבדו עבודות פרך וכל עבודה בשדה].
