כו יָתֵ֣ר מֵֽרֵעֵ֣הוּ צַדִּ֑יק וְדֶ֖רֶךְ רְשָׁעִ֣ים תַּתְעֵֽם׃ כז לֹֽא־יַחֲרֹ֣ךְ רְמִיָּ֣ה צֵיד֑וֹ וְהוֹן־אָדָ֖ם יָקָ֣ר חָרֽוּץ׃ כח בְּאֹֽרַח־צְדָקָ֥ה חַיִּ֑ים וְדֶ֖רֶךְ נְתִיבָ֣ה אַל־מָֽוֶת׃
֍ ֍ ֍
(כו) יָתֵר מֵרֵעֵהוּ צַדִּיק – הצדיק, שלא קנה את חוקי החכמה אלא הורגל במעשים טובים וישרים על ידי שלמד את ההנהגות הראויות מאחרים, חושש תמיד שמא אין דרכו נכונה, ולכן תמיד יביט על רעהו הצדיק ממנו, ועל ידי כך יוסיף יותר בעשיית מעשים טובים שילמד ממנו. וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תַּתְעֵם – אך הרשע סומך על הדרך הנראית לו ישרה בעיניו, ואינו לומד משום אדם צדיק, וכיון שהולך בדרכו שהיא דרך רשע, יתעה מדרך החיים.
(כז) לֹא יַחֲרֹךְ רְמִיָּה צֵידוֹ – הרמאי, המנסה להתעשר ללא יגיעה, אלא על ידי גזל ומרמה, צריך להסתיר את צֵידוֹ כדי שלא יראו זאת בני אדם [ו'יחרוך' הוא מלשון חרך, שהוא סדק קטן בכותל, כמו "מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים", והרמאי אינו נותן לאחרים אפילו להציץ דרך החרכים על צידו], וְהוֹן אָדָם יָקָר חָרוּץ – אבל הונו של האדם היקר והנכבד הוא הון שנאסף בחריצות וביושר, ואינו צריך להסתירו מאדם.
(כח) בְּאֹרַח צְדָקָה חַיִּים – הדרך שבה הולכים הנוהגים במידת הצדק, שהם המעשים הטובים שבין אדם למקום, מובילה אל החיים האמיתיים והמאושרים, בעולם הזה ובעולם הבא [ומכנה אותה כ'אורח', ולא כ'דרך', כי לשון 'דרך' היא הדרך הראשית הכוללת את כל בני האדם, כמו דרך המוליכה מעיר לעיר, וה'אורח' זהו נתיב צדדי המשמש רק חלק קטן מבני האדם, כמו הדרך מהעיר לכפר, ואף אורח הצדקה היא דרך המיוחדת רק לעם הקודש שנתן להם ה' את המצוות וקידשם בקדושתו], וְדֶרֶךְ נְתִיבָה – ואילו ה'נתיב', שזו דרך ליחידים ממש, שהפשיטו מעליהם את מלבוש הגשמיות והתקדשו כמלאכי השרת, כמו משה רבינו ואליהו הנביא [ומכל מקום 'אורח' זו מכונה בלשון 'דרך', כיון שבעולם האמת זו הדרך האמיתית והכוללת], אַל מָוֶת – ההולכים בדרך זו אין מלאך המוות שולט בהם כלל, אלא עלו בחייהם לגן עדן, או שמתו במיתת נשיקה.
