משנה ג: וְאֵלּוּ אֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם, קָלֶנְדָּא, וּסְטַרְנוּרָא, וקְרָטֵסִים, וְיוֹם גְּנוּסְיָא שֶׁל מְלָכִים, וְיוֹם הַלֵּדָה, וְיוֹם הַמִּיתָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כָל מִיתָה שֶׁיֶּשׁ בָּהּ שְׂרֵפָה, יֶשׁ בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה. וְשֶׁאֵין בָּהּ שְׂרֵפָה, אֵין בָּה עֲבוֹדָה זָרָה. יוֹם תִּגְלַחַת זְקָנוֹ וּבְלוֹרִיתוֹ, יוֹם שֶׁעָלָה בוֹ מִן הַיָּם, וְיוֹם שֶׁיָּצָא בוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים, וְגוֹי שֶׁעָשָׂה מִשְׁתֶּה לִבְנוֹ, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹתוֹ הָאִישׁ בִּלְבָד:
משנה ג: לאחר שהתבארו דיני ימי חגם של הגויים, מבארת משנתנו, וְאֵלּוּ הם ימי אֵידֵיהֶן שֶׁל גּוֹיִם, קָלֶנְדָּא, והוא חג שעושים הגויים שמונה ימים לפני תקופת טבת, וּסְטַרְנוּרָא, וחג זה נעשה שמונה ימים לאחר תקופת טבת [חגים אלו נעשים לפני ואחרי התאריך שבו היום מתחיל להתארך, כיון שכאשר ראה אדם הראשון שמתחילים הימים להתקצר, חשב שבגלל חטאו מתקצרים הימים והולכים עד שיחזור העולם לתוהו ובוהו, ועמד שמונה ימים בתענית ותפילה, אמנם לאחר שעברה תקופת טבת וראה שהימים מתארכים, הבין שכך הוא מנהגו של עולם, וקבע שמונה ימים לחג. ובשנה שאחריה, קבע את הימים שלפני התקופה ואת שלאחר התקופה, לימים טובים. ואמנם הוא קבע ימים אלו לשם שמים, והגויים נטלו ימים אלו ועשאום חגים לשם עבודה זרה]. וקְרָטֵסִים – יום שבו קיבלו עליהם הגויים את מלכות רומי, וְיוֹם גְּנוּסְיָא – יום הכתרתם שֶׁל מְלָכִים, וְיוֹם הַלֵּדָה של המלכים, וְיוֹם הַמִּיתָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כָל מִיתָה של מלך שֶׁיֶּשׁ בָּהּ שְׂרֵפָה – ששרפו אחרי מיתתו את כלי תשמישו, הרי ניכר שזו מיתה החשובה בעיניהם, ויֶשׁ בָּהּ משום עֲבוֹדָה זָרָה. וְאילו מיתה שֶׁאֵין בָּהּ שְׂרֵפָה, אֵין בָּה משום עֲבוֹדָה זָרָה. אבל יוֹם תִּגְלַחַת זְקָנוֹ וּבְלוֹרִיתו, שאין זה יום הקבוע לרבים, אלא כל אחד מהגויים עושה לו יום חג כשמגלח את זקנו ובלוריתו [שהיו רגילים לעשות כן פעם בשנה], וֹיוֹם שֶׁעָלָה בוֹ מִן הַיָּם, ומקריב קרבנות לכבוד עבודה זרה שלו, וְיוֹם שֶׁיָּצָא בוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים, וְגוֹי שֶׁעָשָׂה מִשְׁתֶּה לִבְנוֹ, שבכל הימים הללו הם עושים יום חג לשם עבודה זרה, אך אין אלו ימים חשובים כל כך בעיניהם, ולכן אֵינוֹ אָסוּר – אין איסור לעשות משא ומתן אֶלָּא באוֹתוֹ הַיּוֹם, וְעם אוֹתוֹ הָאִישׁ בִּלְבָד החוגג ביום זה, ולא עם גויים אחרים.
