ד) חטאת ששחטה לשם זבח אחר, כגון ששחטה לשם עולה, או לשם אשם, או לשם שלמים, פסולה, כמו שביארנו. אבל אם שחטה לשם חולין, הרי זו כשירה, ולא עלתה לבעלים – לא יצאו בה הבעלים ידי חובתם.
ה) והטעם לכך, מפי השמועה למדו [-קיבלו חז"ל] שהקדשים מחללין קדשים – שמחשבת קדשים פוסלת קדשים אחרים, כגון מחשבת אשם בחטאת, ואין החולין מחללין קדשים, ולכן אם הקריב את החטאת לשם חולין, לא נפסלה.
