כב ט֗וֹב יַנְחִ֥יל בְּנֵֽי־בָנִ֑ים וְצָפ֥וּן לַ֝צַּדִּ֗יק חֵ֣יל חוֹטֵֽא׃ כג רָב־אֹ֭כֶל נִ֣יר רָאשִׁ֑ים וְיֵ֥שׁ נִ֝סְפֶּ֗ה בְּלֹ֣א מִשְׁפָּֽט׃
֍ ֍ ֍
(כב) ממשיך ומבאר, גם אם תראה צדיק הסובל יסורים בעולם הזה, הרי זהו מחמת שטוֹב יַנְחִיל בְּנֵי בָנִים – יוריש את הטוב המגיע לו לדורות הבאים אחריו, וְצָפוּן לַצַּדִּיק חֵיל חוֹטֵא – ואם תראה שהרשע מרבה כוח ועשירות, הרי זה כיון שהעושר הזה שמור לצדיקים שיבואו אחריו בדורות הבאים, וְיִירְשׁוּ את כל יגיעו.
(כג) ומוסיף ואומר, אם תשאל מדוע באמת לפעמים הצדיק עצמו אינו מקבל את השכר, מביא על כך משל, כי רָב אֹכֶל נִיר רָאשִׁים – רוב האוכל שיש בעולם בא על ידי העניים החורשים את האדמה וזורעים אותה, ואף על פי כן וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט – יש מקרים שהעניים הללו עצמם מתים ברעב, הגם שכל האוכל של בני האדם האחרים בא על ידם, וזה מדרכי ההנהגה, כי אם היה לאותם אנשים לחם לא היו משכירים את עצמם לעבודה קשה כל כך בשדה. ובדומה לכך יודע ה' שאם היה לצדיק שפע גשמי בעולם הזה לא היתה זכותו מועילה להרבות כל כך את השפע לכל העולם, ולכן לפעמים הצדיק עצמו אינו מקבל מאותו שפע עצמו שהוא גורם לו. ובכל זאת נותן ה' את השכר לצדיק בדרכים הראויות לו, ואינו מקפח את שכרו, שהרי "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט, אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" (דברים ל"ב ד').
