א) כל הזבחים שנשחטו במחשבת שינוי השם [כאופנים שיבוארו להלן], בין בקרבנות יחיד בין בקרבנות צבור, כשרים, אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, וצריך הבעלים להביא קרבן אחר לחיובו, חוץ מן החטאת והפסח, שאם נעשו במחשבת שינוי השם, פסולין. ואחד המשנה שם הזבח בשעת שחיטה או בשעת קבלה או בשעת הולכה או בזריקה, כמו שביארנו לגבי פיגול, שבארבע עבודות אלו המחשבה מועילה.
כיצד – באילו אופנים שייך הדין האמור לעיל שהזבח כשר ולא עלו לבעלים לשם חובה, כגון ששחט בהמת עולה לשם שלמים, לא עלתה לבעלים – לא יצאו בה הבעלים חובה לא משום עולה שהם חייבין בה, ולא משום שלמים, אלא חייבין להביא זבח אחר. וכן אם שחט עולת ראובן לשם שמעון, לא עלתה – לא יצא בה ידי חובתו, לא לראובן ולא לשמעון. במה דברים אמורים כשעקר העובד את שם הזבח בזדון, אבל אם טעה ודימה שזו העולה, שלמים היא, ועשה כל עבודותיה לשם שלמים, עלתה לבעלים לשם חובה, וכאילו הקריב עולה. וכן החטאת והפסח שעשאן במחשבת שינוי השם בטעות, כשרים, שעקירה בטעות אינה עקירה. וכן עולת העוף שמלקה, או שמצה דמה על קיר המזבח במחשבת שינוי השם, כשירה, ולא עלתה לבעלים. וחטאת העוף שנעשתה במחשבת שינוי השם, פסולה.
