פרק יד א חַכְמ֣וֹת נָ֭שִׁים בָּֽנְתָ֣ה בֵיתָ֑הּ וְ֝אִוֶּ֗לֶת בְּיָדֶ֥יהָ תֶֽהֶרְסֶֽנּוּ׃ ב הוֹלֵ֣ךְ בְּ֭יָשְׁרוֹ יְרֵ֣א יְהוָ֑ה וּנְל֖וֹז דְּרָכָ֣יו בּוֹזֵֽהוּ׃
֍ ֍ ֍
פרק יד (א) חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ – החכמה, המשולה לאשה חכמה, מיוסדת על פרטים רבים מאד של חוקים, בדומה לבית הבנוי מאבנים ועצים וחלקים רבים לאין תכלית, וכאשר בונה החכמה את ביתה מצטרפות אליה כל הנשים החכמות, והן כל הנפשות המשכילות ביראת אלהים, הנביאים והחכמים, לבנות בית זה. וְאִוֶּלֶת – ואילו ה'אוילות', המשולה כאן לאשה איולת, המטילה ספק בכל חוקי החכמה, אין לה כח לבנות או להקים דבר, אלא רק בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ – כל כוחה הוא להרוס ולהחריב את מה שהחכמה בונה, על ידי שתטיל בכל דבר את ארס ספיקותיה.
(ב) הוֹלֵךְ בְּיָשְׁרוֹ יְרֵא ה', כי ה' ברא את האדם באופן שישיג את האמת, ולכן שכלו הישר של האדם מורה לו שיש אלהים שברא את הכל, והוא משגיח על הכל, יתן שכר לעושי מצוותיו ויעניש את העוברים על דבריו, ועל ידי כך האיש ההולך בדרך ישרה יתיירא מה', יראת הרוממות ויראת העונש, וּנְלוֹז דְּרָכָיו – ורק מי שמעקם את דרכיו ונוטה מהדרך הישרה, ומבקש היקשים ופילוסופיות היוצאים מהקו הישר של שכל האדם, בּוֹזֵהוּ – הוא יבזה את דבר ה' ויבוא לכפור בהשגחת ה' ובשכר ועונש.
