אִיבַּעְיָא לְהוּ – הסתפקו בני הישיבה, בַּעַל חוֹב מַהוּ שֶׁיְּמַעֵט בַּנְּכָסִים, כלומר, אם בשעה שמת האב נשארו נכסים מרובים, אך לאחר מכן בא בעל חובו של האב וגבה את חובו, ולאחר גביית החוב נשארו נכסים מועטים, האם הולכים אחרי שעת המיתה, שהיו נכסים מרובים, או אחרי המצב עתה, שיש נכסים מועטים. וכן יש להסתפק באַלְמְנָתוֹ, הניזונת גם היא מנכסי האב, מַהוּ שֶׁתְּמַעֵט בַּנְּכָסִים, באופן שלאחר שנוטלת האלמנה מזונותיה נעשו הנכסים מועטים. וכן מְזוֹנוֹת בַּת אִשְׁתּוֹ, שהתחייב האב בכתובה שכתב לאשתו שתהיה בתה [שנולדה לה מאיש אחר קודם לכן] ניזונת מנכסיו לאחר מותו, מַהוּ שֶׁתְּמַעֵט בַּנְּכָסִים. וכן יש להסתפק באופן שיש נכסים מועטים, ויש אַלְמָנָה וּבַת התובעות לקבל מזונותיהן כפי שהתחייב בכתובה, ואין די בנכסיו למזונות שתיהן, אֵי זֶה מֵהֶן קוֹדֵם – מי מהן קודמת ליטול מזונותיה.
וְאִיפְּשִׁיטָא מִינַּיְהוּ חֲדָא – ומכל הספיקות הללו נפשט רק הספק האחרון, דְּאָמַר רַבִּי אַסִּי, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, עָשׂוּ אַלְמָנָה אֵצֶל הַבַּת, כאשר שתיהן תובעות מזונותיהן, כְּדינה של בַת אֵצֶל הָאַחִים בְּאופן שנשארו מירושת האב נְכָסִים מוּעָטִין, מַה [-כשם ש]בַּת אֵצֶל הָאַחִים, התבאר במשנה שהַבַּת נִיזּוֹנֵית וְהַבָּנִים יִשְׁאֲלוּ עַל הַפְּתָחִים, אַף אַלְמָנָה אֵצֶל הַבַּת, אַלְמָנָה נִיזּוֹנֵית, וְהַבַּת תִּשְׁאַל עַל הַפְּתָחִים.
וְהָנָךְ כּוּלְּהוּ לֹא אִיפְּשִׁיטוּ – ושאר הספיקות שהובאו לעיל לא נפשטו, וּלְקוּלָּא עָבְדִינַן – ונוהגים בהם לקולא, וְלֹא מְמַעֲטוּ – ואינם נחשבים כממעטים את הנכסים, אלא נשאר הדין כמו בנכסים מרובים, שהבנים יורשים והבנות ניזונות, והטעם לכך שדבר זה נחשב 'קולא', דְּנִכְסֵי בְּחֶזְקַת בָּנִים קָיְימִי – כיון שהנכסים עומדים בחזקת הבנים, וכפי שהתבאר לעיל, שאפילו בנכסים מועטים נחשבים הנכסים כקיימים בחזקת הבנים, וכיון שהתעורר ספק על הנכסים שבחזקתם, וְלֹא מַפְּקִינָן מִינַּיְהוּ אֶלָּא בִּרְאָיָה – אין מוציאים מהם את מזונות הבנות אלא בראיה.
משנה
הִנִּיחַ המת בָּנִים, וּבָנוֹת, וְטֻמְטוּם – ספק זכר ספק נקבה, שבודאי מגיע לו או חלק מהירושה כבן או מזונות כבת, אמנם כיון שהמוציא מחבירו עליו הראיה, אינו מקבל אלא את הסכום המועט שבהם, ולכן בִּזְמַן שֶׁהַנְּכָסִים מְרֻבִּים, ויש בהם גם כדי ירושה לבנים וגם כדי מזונות לבנות, הַזְּכָרִים דּוֹחִין אוֹתוֹ אֵצֶל הַנְּקֵבוֹת, ואומרים לו שמא נקבה אתה, ואינך יורש כאחד הבנים, אלא מקבל מזונות כאחת הבנות. אך אם היו הַנְּכָסִים מֻעָטִין, שהבנות ניזונות מהנכסים והבנים אינם מקבלים כלום, הַנְּקֵבוֹת דּוֹחִין אוֹתוֹ אֵצֶל הַזְּכָרִים, ואומרות לו שמא זכר אתה ואינך זכאי למזונות, וגם ירושה אינך מקבל, כמו הבנים שאינם יורשים בנכסים מועטים.
