שנינו במשנה, 'אין הגדולים מתפרנסים על הקטנים'. אָמַר רָבָא, הַאי גְּדוֹל אַחֵי – הגדול שבאחים שירשו את נכסי אביהם, והוא מטפל בנכסים קודם שחלקו אותם ביניהם, שֶׁלָּבַשׁ וְאִיכְסֵי מִבֵּיתָא – שהשתמש בממון של הירושה כדי להלביש ולכסות את עצמו, מַאי דְּעָבַד עָבַד – מה שעשה, עשה. וְאִי קַשְׁיָא לְךָ הָא דִּתְּנַן – ואם יקשה לך על דין זה ממה ששנינו במשנתנו, 'וְאֵין הַגְּדוֹלִים מִתְפַּרְנְסִין עַל הַקְּטַנִּים', הרי שאין רשות לאח הגדול ליטול מממון הירושה לצורך בגדיו, אין זו קושיא, כיון דהָתָם – שם, במשנה, מדובר בְּשַׁדָכָא, פֵּרוּשׁ, באָדָם רֵיקָן ממעשים, שֶׁאֵין לָהֶם – לשאר היורשים הֲנָאָה מִמֶּנּוּ, אבל דברי רבא נאמרו באופן שגדול האחים נושא ונותן בנכסים, ועל ידי שהוא לבוש באופן נכבד דבריו נשמעים ויכול לעסוק בנכסים באופן שיהיו רווחים לכל היורשים, ונח להם בכך, ולכן אף לכתחילה יכול הוא ליטול מממון הירושה לצורך מלבושיו. וְיֵשׁ שֶׁפֵּרְשׁוּ, 'שְׁדָכָא' היינו מַלְבּוּשׁ שֶׁל מֶשִׁי, והיינו שמה שאמרה המשנה שאין לגדולים ליטול ממון מהירושה לצורך בגדיהם, היינו לקנות בגדים יקרים של משי, ואילו דברי רבא נאמרו בבגדים רגילים, שאינם יקרים כל כך.
שנינו במשנה, 'נָשְׂאוּ גְּדוֹלִים יִשְּׂאוּ קְטַנִּים' וְכוּ'. מבררת הגמרא, מַאי קָאָמַר – מה הביאור בדין זה. אָמַר רַב יְהוּדָה, הָכִי קָאָמַר – כך מתבארים דברי המשנה, אם נָשְׂאוּ גְּדוֹלִים נשים לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶם, והשתמשו בממון הירושה לצורך הוצאות נישואיהם, יִשְּׂאוּ גם הקְטַנִּים לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶם, אך אם נָשְׂאוּ גְּדוֹלִים נשים בְּחַיֵּי אֲבִיהֶם, וְאָמְרוּ קְטַנִּים לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן, הֲרֵי אָנוּ נוֹשְׂאִים כְּדֶרֶךְ שֶׁנְּשָׂאתֶם אַתֶּם, אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶן, אֶלָּא מַה שֶּׁנָּתַן לָהֶן [-לגדולים] אֲבִיהֶם בחייו, נָתַן, ואין לקטנים תביעה מכח זה לצרכי נישואיהם.
משנה
הִנִּיחַ האב בָּנוֹת גְּדוֹלוֹת וּקְטַנּוֹת, ולא הניח בנים כלל, ונמצא שהבנות יורשות הכל, אֵין הַגְּדוֹלוֹת מִתְפַּרְנְסוֹת [-נוטלות צורכי בגדיהן] עַל חשבון הַקְּטַנּוֹת, וְלֹא הַקְּטַנּוֹת נִזּוֹנוֹת – נוטלות צרכי מזונותיהן עַל חשבון הַגְּדוֹלוֹת, אֶלָּא חוֹלְקוֹת בְּשָׁוֶה, וכל אחת מתפרנסת וניזונת מחלקה. נָשְׂאוּ גְדוֹלוֹת, ונטלו צורכי נישואיהן מהרכוש המשותף, יִשְׂאוּ גם הקְטַנּוֹת באותה דרך.
זֶה חֹמֶר שיש בַּבָּנוֹת מִבַּבָּנִים – יש חומרא על הבנות הקטנות באופן שיש רק בנות היורשות, יותר מאופן שהבנים יורשים, שֶׁאם השאיר בנים ובנות, והבנים לבדם יורשים, הַבָּנוֹת הקטנות נִזּוֹנוֹת עַל חשבון הַבָּנִים, כיון שתנאי כתובה הוא שכותב הבעל לאשתו שבנותיו הקטנות יהיו ניזונות מירושתו, וְאילו במקרה שהניח רק בנות, קטנות וגדולות, היורשות אותו, אֵינָן – אין הקטנות נִזּוֹנוֹת עַל חשבון הַבָּנוֹת הגדולות, אלא חולקות בירושה, וכל אחת ניזונת מחלקה.
