טז) חשב באחד משני הכבשים של עצרת מחשבת הזמן, ועשה את הכבש השני במחשבה נכונה, זה שעשאהו במחשבת הזמן פגול, והשני כשר.
יז) שחט אחד מהן, וחשב בשעת שחיטתו שיאכל מבשר השני למחר, שניהן כשירים, שאין מחשבין מזה על זה – שאין מחשבת פיגול בכבש האחד פוסלת אם חשבה בעת ששחט את הכבש האחר.
