טו) הוציא העובר ראשו חוץ למעי אמו בין השמשות, אף על פי שלא יצא כולו אלא בלילי שבת, אין מלין אותו בשבת הבאה, כיון שיתכן שנולד כבר ביום שישי, ואף שאין מלים אותו מספק ביום שישי, מכל מקום כיון שמילתו בשבת תהא ספק בזמנה ספק שלא בזמנה, אין מלים אותו בשבת, אלא ביום ראשון. וכל מי שאינו דוחה את השבת, אינו דוחה את יום טוב ראשון, ודוחה את יום טוב שני. ובשני ימים טובים של ראש השנה, אינו דוחה לא את הראשון ולא את השני. וכן מילה שלא בזמנה, אינה דוחה את שני ימים טובים של ראש השנה:
טז) תינוק שהוא חולה, אין מלין אותו עד שיבריא, ומונין לו מעת שיבריא מחוליו שבעה ימים מעת לעת, ואחר כך מלין אותו. במה דברים אמורים שממתינים לו שבעה ימים, בשחלצתו חמה [-שחום גופו עלה] וכיוצא בחולי זה, אבל אם כאבו לו עיניו, הרי בעת שיפתחו עיניו וירפאו, מלין אותו מיד, וכן כל כיוצא בזה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
