משנה ז: חֲתִיכָה שֶׁל חֵלֶב וַחֲתִיכָה שֶׁל חֵלֶב קֹדֶשׁ, אָכַל אֶת אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ מֵהֶן אָכַל, מֵבִיא חַטָּאת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. אָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה, מֵבִיא שְׁתֵּי חַטָּאוֹת וְאָשָׁם וַדָּאי. אָכַל אֶחָד אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּבָא אַחֵר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה, זֶה מֵבִיא חַטָּאת וְזֶה מֵבִיא חַטָּאת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, זֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי וְזֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, זֶה חַטָּאת וְזֶה חַטָּאת, וּשְׁנֵיהֶם מְבִיאִים אָשָׁם אֶחָד. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֵין שְׁנַיִם מְבִיאִין אָשָׁם אֶחָד:
משנה ז: היו לפני האדם שתי חתיכות אסורות, חֲתִיכָה אחת שֶׁל חֵלֶב, שיש בה רק חיוב חטאת, וַחֲתִיכָה שניה שֶׁל חֵלֶב קֹדֶשׁ, שיש בה גם חיוב חטאת מחמת החלב, וגם חיוב אשם מחמת המעילה בקודש, ואָכַל אֶת אַחַת מֵהֶן, וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ מֵהֶן אָכַל, מֵבִיא חַטָּאת, שהרי ממה נפשך אכל חלב, שיש בו חטאת, אך אינו מביא אשם תלוי על ספק אכילת הקודש, והיינו כדעת חכמים הסוברים שאין מביאים אשם תלוי על ספק מעילה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מֵבִיא גם אָשָׁם תָּלוּי, וכשיטתו לעיל, שמביאים אשם תלוי על ספק מעילה. חזר אותו אדם ואָכַל גם אֶת החתיכה הַשְּׁנִיָּה, מֵבִיא שְׁתֵּי חַטָּאוֹת על שתי אכילות חלב [והיינו באופן שנודע לו החטא בין אכילה לאכילה, אך אם אכל את שניהם בהעלם אחד, חייב חטאת אחת], וְאָשָׁם וַדָּאי על אכילת הקודש.
אָכַל אדם אֶחָד אֶת החתיכה הָרִאשׁוֹנָה, וּבָא אדם אַחֵר וְאָכַל אֶת החתיכה הַשְּׁנִיָּה, זֶה מֵבִיא חַטָּאת וְזֶה מֵבִיא חַטָּאת, כיון שכל אחד מהם אכל בודאי חלב. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, זֶה מֵבִיא גם אָשָׁם תָּלוּי וְזֶה מֵבִיא גם אָשָׁם תָּלוּי, וכשיטתו, שמביאים אשם תלוי על ספק מעילה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, זֶה מביא חַטָּאת וְזֶה מביא חַטָּאת, שהרי כל אחד מהם אכל בודאי חלב, וּשְׁנֵיהֶם מְבִיאִים בשותפות אָשָׁם ודאי אֶחָד, ומתנים ביניהם שאותו אדם הפטור מאשם, מקנה את חלקו לחבירו. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֵין שְׁנַיִם מְבִיאִין אָשָׁם אֶחָד בשותפות, לפי שאין מועיל תנאי בקרבן הבא על חטא.
