כו וְהִפְשִׁיט֖וּךְ אֶת־בְּגָדָ֑יִךְ וְלָֽקְח֖וּ כְּלֵ֥י תִפְאַרְתֵּֽךְ׃ כז וְהִשְׁבַּתִּ֤י זִמָּתֵךְ֙ מִמֵּ֔ךְ וְאֶת־זְנוּתֵ֖ךְ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְלֹֽא־תִשְׂאִ֤י עֵינַ֨יִךְ֙ אֲלֵיהֶ֔ם וּמִצְרַ֖יִם לֹ֥א תִזְכְּרִי־עֽוֹד׃ כח כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה הִנְנִי֙ נֹֽתְנָ֔ךְ בְּיַ֖ד אֲשֶׁ֣ר שָׂנֵ֑את בְּיַ֛ד אֲשֶׁר־נָֽקְעָ֥ה נַפְשֵׁ֖ךְ מֵהֶֽם׃ כט וְעָשׂ֨וּ אוֹתָ֜ךְ בְּשִׂנְאָ֗ה וְלָֽקְחוּ֙ כָּל־יְגִיעֵ֔ךְ וַֽעֲזָב֖וּךְ עֵירֹ֣ם וְעֶרְיָ֑ה וְנִגְלָה֙ עֶרְוַ֣ת זְנוּנַ֔יִךְ וְזִמָּתֵ֖ךְ וְתַזְנוּתָֽיִךְ׃
֍ ֍ ֍
(כו) וְהִפְשִׁיטוּךְ אֶת בְּגָדָיִךְ, וְלָקְחוּ כְּלֵי תִפְאַרְתֵּךְ, והנמשל הוא שלקחו את כלי המקדש ואת כל מה שהיה יקר ומפואר בעיניהם מצד שהם עַם ה'.
(כז) וְהִשְׁבַּתִּי זִמָּתֵךְ מִמֵּךְ – אבטל את מחשבותייך העמוקות בעניני מינות וכפירה, כי מאותו זמן התבטל יצר הרע של עבודה זרה, וְאֶת זְנוּתֵךְ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אבטל, כי לא תבטחו עוד בארץ מצרים, וְלֹא תִשְׂאִי עֵינַיִךְ אֲלֵיהֶם – אל הזימה והעבודה זרה, וּמִצְרַיִם לֹא תִזְכְּרִי עוֹד, כי גם המצריים נפלו בחרב, ועמם בני ארץ יהודה שנמלטו לשם.
(כח) כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלֹהִים, אף על פי שבשעה שיצאו אלייך בני בבל היה זה מתוך אהבתם הראשונה, שרצו להשיבך אליהם ולכרות עמך ברית שלום, הִנְנִי נֹתְנָךְ בְּיַד אֲשֶׁר שָׂנֵאת, כי בזמן שנלחמו בישראל נעשו להם לאויבים ושונאים, בְּיַד אלו אֲשֶׁר נָקְעָה נַפְשֵׁךְ מֵהֶם, ומחמת שאת ביטלת את ברית אהבתך אליהם נעשו לך לצוררים ושונאים.
(כט) וְעָשׂוּ אוֹתָךְ בְּשִׂנְאָה – יעשו את מעשיהם אלייך בשנאה, וְלָקְחוּ את כָּל יְגִיעֵךְ, וַעֲזָבוּךְ עֵירֹם וְעֶרְיָה, כי החריבו הכל ולא השאירו דבר, וְנִגְלָה עֶרְוַת זְנוּנַיִךְ – מעשי הזנות שנעשו בפועל, וְזִמָּתֵךְ – המחשבה העמוקה והשתקעותה בעניני הזנות, וְתַזְנוּתָיִךְ – מה שעוררה אחרים להתאוות אליה, כי אז יתגלו כל עניני המינות והעבודה זרה שהיו בך.
