מסכת פסחים, פרק ה, משנה ו

משנה ו: שָׁחַט יִשְׂרָאֵל וְקִבֵּל הַכֹּהֵן, נוֹתְנוֹ לַחֲבֵרוֹ וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ, וּמְקַבֵּל אֶת הַמָּלֵא וּמַחֲזִיר אֶת הָרֵיקָן. כֹּהֵן הַקָּרוֹב אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ זוֹרְקוֹ זְרִיקָה אַחַת כְּנֶגֶד הַיְסוֹד:
משנתנו ממשיכה בתאור סדר הקרבת קרבן הפסח: שָׁחַט יִשְׂרָאֵל את הקרבן, שעבודה זו כשרה אף בזר, ואין צורך דוקא בכהן שישחט, וְקִבֵּל הַכֹּהֵן את הדם, לפי שמעבודת קבלת הדם ואילך יש צורך בכהנים, והיו עומדים שורות שורות כאמור במשנה לעיל (מ"ה), ונוֹתְנוֹ הכהן שקיבל את הדם לַחֲבֵרוֹ הכהן העומד בסמוך לו, וַחֲבֵרוֹ נותן לַחֲבֵרוֹ, וכן הלאה [ועשו כן כיון ש'ברוב עם הדרת מלך', ונאה הדבר שרבים מתעסקים במצוה], וּתחילה מְקַבֵּל הכהן אֶת הכלי הַמָּלֵא דם, שזהו עיקר מעשה המצוה להעביר את הדם עד לכהן הזורקו על המזבח, ואין מעבירים על המצוות, וְאחר כך מַחֲזִיר אֶת הכלי הָרֵיקָן של הקרבן הקודם, שכבר נזרק דמו על המזבח, ומחזירים אותו לכהנים המקבלים את הדם. כשמגיע הדם לסוף השורה, הכֹּהֵן הַקָּרוֹב אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ מוליכו עד למזבח [כדי לקיים מצות 'הולכה'], וזוֹרְקוֹ זְרִיקָה אַחַת על דופן המזבח, כְּנֶגֶד הַ'יְסוֹד' של המזבח, כלומר, באותם מקומות שיש תחתם יסוד, והיינו בצד צפון ומערב, וכן אמה אחת במזרח ואמה אחת בדרום, ששם היה 'יסוד' למזבח, וזורקו על דופן המזבח, והדם נופל ליסוד המזבח.