טו כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה יַ֛עַן עֲשׂ֥וֹת פְּלִשְׁתִּ֖ים בִּנְקָמָ֑ה וַיִּנָּֽקְמ֤וּ נָקָם֙ בִּשְׁאָ֣ט בְּנֶ֔פֶשׁ לְמַשְׁחִ֖ית אֵיבַ֥ת עוֹלָֽם׃ טז לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה הִנְנִ֨י נוֹטֶ֤ה יָדִי֙ עַל־פְּלִשְׁתִּ֔ים וְהִכְרַתִּ֖י אֶת־כְּרֵתִ֑ים וְהַ֣אֲבַדְתִּ֔י אֶת־שְׁאֵרִ֖ית ח֥וֹף הַיָּֽם׃ יז וְעָשִׂ֤יתִי בָם֙ נְקָמ֣וֹת גְּדֹל֔וֹת בְּתֽוֹכְח֖וֹת חֵמָ֑ה וְיָֽדְעוּ֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֔ה בְּתִתִּ֥י אֶת־נִקְמָתִ֖י בָּֽם׃
֍ ֍ ֍
(טו) כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, יַעַן עֲשׂוֹת פְּלִשְׁתִּים – כיון שתחילה הרעו הפלשתים לישראל בִּנְקָמָה, ואחר כך בעת החורבן הוסיפו וַיִּנָּקְמוּ נָקָם בִּשְׁאָט בְּנֶפֶשׁ ['שאט' הוא מלשון שוט המכה ומכאיב, ו'שאט בנפש' היינו שההכאבה היתה בנפש, על ידי לעג ובוז], לְמַשְׁחִית אֵיבַת עוֹלָם – והשחיתו את ישראל בשנאה, כי מכרו מבני יהודה ליוונים.
(טז) לָכֵן, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, הִנְנִי נוֹטֶה יָדִי עַל פְּלִשְׁתִּים, וְהִכְרַתִּי אֶת ארץ כְּרֵתִים, שזה היה שם ארצם של הפלשתים, וכמו שנאמר (צפניה ב' ה') "הוֹי יֹשְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם, גּוֹי כְּרֵתִים, דְּבַר ה' עֲלֵיכֶם כְּנַעַן אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְהַאֲבַדְתִּיךְ מֵאֵין יוֹשֵׁב", וְהַאֲבַדְתִּי אֶת שְׁאֵרִית חוֹף הַיָּם של ארצם.
(יז) וְעָשִׂיתִי בָם נְקָמוֹת גְּדֹלוֹת, מידה כנגד מידה, כי גם הם הרעו לישראל בדרך נקמה, בְּתוֹכְחוֹת חֵמָה – בחימה גלויה, באופן שיהיה ניכר שיד ה' היא זו, וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' בְּתִתִּי אֶת נִקְמָתִי בָּם, כי עד עתה לא הכירו כלל את ה', וכעת יכירו את ה', ויֵדעו כי הוא הנוקם בהם [אבל לגבי בני אדום נאמר לעיל (פסוק י"ד) רק "וְיָדְעוּ אֶת נִקְמָתִי", כי הם הכירו את ה', ועתה יֵדעו שזו היא נקמתו].
