משנה ב: וְאֵלּוּ הֵם נִדְרֵי עִנּוּי נֶפֶשׁ, אָמְרָה קוֹנָם פֵּרוֹת הָעוֹלָם עָלַי, הֲרֵי זֶה יָכוֹל לְהָפֵר. פֵּרוֹת מְדִינָה עָלַי, יָבִיא לָהּ מִמְּדִינָה אַחֶרֶת. פֵּרוֹת חֶנְוָנִי זֶה עָלַי, אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. וְאִם לֹא הָיְתָה פַרְנָסָתוֹ אֶלָּא מִמֶּנּוּ, הֲרֵי זֶה יָפֵר, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי:
משנה ב: כפי שהתבאר לעיל (משנה א) נחלקו רבי יוסי וחכמים בנדרים מסוימים, האם יש בהם עינוי נפש או לא, מביאה המשנה את המשך דברי רבי יוסי, וְאֵלּוּ הֵן נִדְרֵי עִנּוּי נֶפֶשׁ, כגון שאָמְרָה האשה, קוֹנָם פֵּרוֹת הָעוֹלָם עָלַי – ייאסרו כל פירות העולם עלי, הֲרֵי זֶה יָכוֹל לְהָפֵר, כיון שיש לה עינוי בכך שאינה יכולה לאכול פירות כלל. אבל אם נדרה ואמרה פֵּרוֹת מְדִינָה זוֹ יהיו אסורות עָלַי, אין בכך עינוי נפש, שהרי יכולה היא לאכול פירות על ידי שיָבִיא לָהּ בעלה פירות מִמְּדִינָה אַחֶרֶת. נדרה ואמרה פֵּרוֹת חֶנְוָנִי זֶה עָלַי, אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר, שהרי אין בכך משום עינוי נפש, שבידו להביא לה פירות מחנוני אחר. וְאִם לֹא הָיְתָה פַּרְנָסָתוֹ של הבעל אֶלָּא מִמֶּנּוּ, שרק הוא מסכים למכור לו בהקפה, יש בכך עינוי נפש, שהרי אם לא יקנה אצל חנוני זה, לא יוכל לקנות אצל אחרים, ולכן הֲרֵי זֶה יָפֵר, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי.
