משנה ח: הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲתָנוֹ וְהוּא רוֹצֶה לָתֵת לְבִתּוֹ מָעוֹת, אוֹמֵר לָהּ, הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ נְתוּנִין לָךְ בְּמַתָּנָה וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא לְבַעְלִיךְ רְשׁוּת בָּהֶן אֶלָּא מַה שֶׁאַתְּ נוֹשֵׂאת וְנוֹתֶנֶת בְּפִיךְ:
משנה ח: הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲתָנוֹ, כלומר, שחתנו נדר שלא יהנה ממנו, וְהוּא, החותן, רוֹצֶה לָתֵת לְבִתּוֹ [הנשואה לחתנו] מָעוֹת, ואם יתן לה מעות סתם יזכה בהם בעלה, שהרי מה שקנתה אשה קנה בעלה, ואסור לחותן להנותו, אוֹמֵר לָהּ, הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ נְתוּנִים לָךְ בְּמַתָּנָה, וּבִלְבַד – ובתנאי שֶׁלֹּא יְהֵא לְבַעְלֵיךְ רְשׁוּת בָּהֶן, ולא יהיו שלך לגמרי [שהרי אם כן יזכה בהם הבעל], אֶלָּא יהיו שלך רק לענין מַה שֶּׁאַתְּ נוֹשֵׂאת וְנוֹתֶנֶת בְּפִיךְ, ונמצא שאמנם רשאית הבת להשתמש במעות כרצונה, אך כיון שהתנה שלא יהיה לבעלה רשות בהם, וגם לא יהיו שלה לגמרי, אין הבעל זוכה בהם. ואם הבת מעצמה תתן לבעלה מעות אלו, אין בכך כלום, ואין זו נחשבת הנאה הבאה מהחותן לחתנו.
