כו) אם הודה הנתבע שהיה חייב מעות לתובע, אך טען הנתבע ואמר, מלוה יש לו אצלי – מעות אלו היו אצלי בתורת הלואה, ושביעית משמטת את המלוה, והתובע אומר, לא כי, אלא הקפת חנות היא, שאינה נשמטת, שהרי לא זקפתי אותה כמלוה, הרי זה המלוה נאמן, שהרי אם ירצה יאמר, אכן מלוה היתה, ופרוזבול היה לי ואבד, שכיון שתקנו חכמים פרוזבול, חזקה היא שאין אדם מניח דבר מותר ואוכל דבר אסור:
כז) תלמידי חכמים שהלוו זה את זה, ומסר המלוה דבריו לתלמידים, ואמר, מוסרני לכם שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה, אינו צריך לכתוב פרוזבול, מפני שהן יודעים שהשמטת כספים בזמן הזה מדבריהם, ובדברים בלבד היא נדחית:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
