יז וַיְהִ֗י בְּעֶשְׂרִ֤ים וָשֶׁ֨בַע֙ שָׁנָ֔ה בָּֽרִאשׁ֖וֹן בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ הָיָ֥ה דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ יח בֶּן־אָדָ֗ם נְבֽוּכַדְרֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ־בָּ֠בֶל הֶֽעֱבִ֨יד אֶת־חֵיל֜וֹ עֲבֹדָ֤ה גְדוֹלָה֙ אֶל־צֹ֔ר כָּל־רֹ֣אשׁ מֻקְרָ֔ח וְכָל־כָּתֵ֖ף מְרוּטָ֑ה וְ֠שָׂכָר לֹא־הָ֨יָה ל֤וֹ וּלְחֵילוֹ֙ מִצֹּ֔ר עַל־הָֽעֲבֹדָ֖ה אֲשֶׁר־עָבַ֥ד עָלֶֽיהָ׃
֍ ֍ ֍
(יז) וַיְהִי בְּעֶשְׂרִים וָשֶׁבַע שָׁנָה למלכות נבוכדנצר, בָּרִאשׁוֹן – בחודש הראשון, הוא ניסן, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, הָיָה דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר.
(יח) בֶּן אָדָם, הנה נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הֶעֱבִיד אֶת חֵילוֹ עֲבֹדָה גְדוֹלָה, ועבודתם היתה להלחם אֶל צֹר, ולרוב נשיאת המשאות לצורך המצור ואבני הקלע, כָּל רֹאשׁ מֻקְרָח – נמרטו שערות ראשם, וְכָל כָּתֵף מְרוּטָה – נקרע העור שעל הכתף, וְשָׂכָר לֹא הָיָה לוֹ וּלְחֵילוֹ, מִצֹּר, עַל הָעֲבֹדָה אֲשֶׁר עָבַד עָלֶיהָ, כי שכרם של החיילים הוא השלל והביזה, ושכרו של המלך הוא הכיבוש של מדינה נוספת תחת ממלכתו, וכאן לא התקיימו הדברים, כיון שלפני שהספיקו לכבוש את צור נחרבה היא מעצמה על ידי הים, שעלה עליה ושטף אותה ואת כל אשר בה [כפי שהתבאר לעיל פרק כ"ו פסוק י"ט], וכיון שנבוכדנצר הוא שבט אפו של ה', וכאילו נשלח על ידו להשחית את כל הארצות, ראוי שיקבל שכר על עבודתו.
