צריך האדם להשמר מאד שלא יחלה, ואם חלה – צריך לרדוף אחר הרפואות והרופאים המומחים, ולא יחשוש כלל לחסרון ממונו בזה, כי כל אשר לאיש יתן בעד נפשו. ומה טוב להרבות בצדקה, שמצוה היא בידו, וסגולתה שמבטלת הגזירה. ולעולם, קודם שיעסוק ברפואות, יאמין באמונה שלמה שרפואתו היא ביד הקדוש ברוך הוא, רופא רחמן ונאמן, רופא חולי עמו ישראל, ויקדים תפלתו לפניו.
ומי שיש לו חולה בתוך ביתו, חיוב גמור מוטל עליו – שלא ינום ולא יישן ולא ישקט ולא ינוח, עד שיבקש כל מיני רופאים וכל מיני רפואות עד אשר תשיג ידו. ואם איש עני הוא ואין ידו משגת, החיוב מוטל על בני העיר להזמין לו רופאים ורפואות ולא יחושו על ההוצאה הגדולה, כי למצוה רבה תחשב.
צא ולמד עד היכן מגיע חיוב הרפואה, שהרי התירו לחלל שבת החמורה ולעבור על כל התורה כולה בשביל לעשות רפואה לחולה שיש בו סכנה, מפני שאמרו 'מוטב לחלל שבת אחת כדי שיקיים שבתות הרבה', וכל שכן וקל וחומר שראוי להוציא כל ממון שבעולם כדי לקיים נפש אחת מישראל, שהוא כאלו קיים עולם מלא. וה' ישלם להם שבעתיים אל חיקם, הון ועושר בביתם.
