כל רופא יקדים תפילה לצרה, וילך אצל חכם וילמדנו שתהא שגורה תפילתו בפיו, ובכל יום ישפוך נפשו לפני ה' שיהא בעוזריו, לבל יטעה ולבל תצא תקלה מתחת ידו, ושתבוא רפואה על ידו, אולי יש תקוה. וצריך הרופא להיות רץ כצבי תיכף כשקוראים לו לחולה, אפילו באמצע הלילה.
וראוי לרופא ולכל הנכנסים אצל החולה, להראות לחולה פנים שוחקות, ולחזקו בדברים שלא יירא ולא יחת, שלא תאונה אליו רעה בסייעתא דשמיא, אבל יאמר לו שעל כל פנים טוב ומועיל לרפואה להתפלל אל השם ולהרהר הרהורי תשובה, ולשפוך שיחה לדרוש סליחה מאדון האדונים כי הוא הרופא האמיתי, ברצותו דרכי איש ישלח דברו וירפאהו. ועל העושה אלה נאמר 'אשרי משכיל אל דל (שהוא החולה), ביום רעה ימלטהו ה', ה' ישמרהו ויחיהו'.
