משנה ד: בַּשַּׁחַר מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ, וּבָעֶרֶב שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ. אַחַת אֲרֻכָּה וְאַחַת קְצָרָה. מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַאֲרִיךְ, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַצֵּר. לְקַצֵּר, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַאֲרִיךְ. לַחְתֹּם, אֵינוֹ רַשַּׁאי שֶׁלֹּא לַחְתֹּם. וְשֶׁלֹּא לַחְתֹּם, אֵינוֹ רַשַּׁאי לַחְתֹּם:
משנה ד: משנתנו עוסקת בדיני ברכות קריאת שמע, שתיקנו חכמים לברך בבוקר ובערב: בַּשַּׁחַר – בקריאת שמע של שחרית, מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ – לפני קריאת שמע, והיינו ברכת יוצר אור ואהבה רבה, וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ, והיא ברכת אמת ויציב. וּבָעֶרֶב – בקריאת שמע של ערבית, מברך שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ, והם ברכת המעריב ערבים ואהבת עולם, וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ, והם ברכת 'אמת ואמונה' וברכת 'השכיבנו'.
ואותם שתים שלפניה, אַחַת אֲרֻכָּה, זו ברכת 'יוצר אור' בשחרית, וברכת 'המעריב ערבים' בערבית, שהן פותחות ב'ברוך' ומסיימות ב'ברוך', וְאַחַת קְצָרָה, זו ברכת 'אהבה רבה' ו'אהבת עולם', בשחרית ובערבית, שרק מסיימות ב'ברוך'.
אומרת המשנה כלל בכל הברכות שתיקנו חכמים: מָקוֹם – בברכה שֶׁאָמְרוּ חכמים לְהַאֲרִיךְ, והיינו לפתוח ולסיים ב'ברוך', אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַצֵּר, ובברכה שאמרו לְקַצֵּר, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַאֲרִיךְ. ברכה שאמרו לַחְתֹּם בה ב'ברוך אתה ה", אֵינוֹ רַשַּׁאי שֶׁלֹּא לַחְתֹּם, וּברכה שאמרו שֶׁלֹּא לַחְתֹּם בה, כגון ברכת המצוות וברכת הפירות, אֵינוֹ רַשַּׁאי לַחְתֹּם.
