משנה י: יֵשׁ חַיָּב עַל מַעֲשֵׂה שׁוֹרוֹ וּפָטוּר עַל מַעֲשֵׂה עַצְמוֹ, פָּטוּר עַל מַעֲשֵׂה שׁוֹרוֹ וְחַיָּב עַל מַעֲשֵׂה עַצְמוֹ. שׁוֹרוֹ שֶׁבִּיֵּשׁ, פָּטוּר, וְהוּא שֶׁבִּיֵּשׁ, חַיָּב. שׁוֹרוֹ שֶׁסִּמָּא אֶת עֵין עַבְדּוֹ, וְהִפִּיל אֶת שִׁנּוֹ, פָּטוּר, וְהוּא שֶׁסִּמָּא אֶת עֵין עַבְדּוֹ, וְהִפִּיל אֶת שִׁנּוֹ, חַיָּב. שׁוֹרוֹ שֶׁחָבַל בְּאָבִיו ובְאִמּוֹ, חַיָּב, וְהוּא שֶׁחָבַל בְּאָבִיו וּבְאִמּוֹ, פָּטוּר. שׁוֹרוֹ שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בַּשַּׁבָּת, חַיָּב, וְהוּא שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בַּשַּׁבָּת, פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ:
משנתנו מביאה אופני היזק שונים, בהם יש חילוק לגבי חיוב תשלום הנזק בין מעשה האדם עצמו לבין מעשה בהמתו:
יֵשׁ נזק שבו חַיָּב האדם עַל מַעֲשֵׂה שׁוֹרוֹ, וּפָטוּר עַל מַעֲשֵׂה עַצְמוֹ, ויש נזק שבו פָּטוּר האדם עַל מַעֲשֵׂה שׁוֹרוֹ, וְחַיָּב עַל מַעֲשֵׂה עַצְמוֹ. ומבארת המשנה, שׁוֹרוֹ שֶׁבִּיֵּשׁ אדם, פָּטוּר, שהרי אין חיוב תשלום בושת אלא באדם שהזיק אדם. וְהוּא – האדם עצמו שֶׁבִּיֵּשׁ את חבירו, חַיָּב.
שׁוֹרוֹ שֶׁסִּמָּא אֶת עֵין עַבְדּוֹ הכנעני וְהִפִּיל אֶת שִׁנּוֹ, פָּטוּר מתשלומים, שהרי עבדו הוא, וְהוּא עצמו שֶׁסִּמָּא אֶת עֵין עַבְדּוֹ, וְהִפִּיל אֶת שִׁנּוֹ, חַיָּב להוציאו לחירות, מדין התורה.
שׁוֹרוֹ שֶׁחָבַל בְּאָבִיו ובְאִמּוֹ, חַיָּב בעליו בתשלומים, ככל מקרה שחבל שורו באדם. וְהוּא עצמו שֶׁחָבַל בְּאָבִיו וּבְאִמּוֹ, פָּטוּר מתשלומים, שהרי הוא חייב מיתה על מעשה זה, ואדם העושה מעשה המחייבו מיתה, אינו מתחייב גם בתשלומי ממון, שהרי 'קם ליה בדרבה מיניה', כלומר, די לו בעונש החמור יותר.
וכן שׁוֹרוֹ שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ של חבירו בַּשַּׁבָּת, חַיָּב בעליו בתשלומי ממון [ומשלם חצי נזק אם היה השור 'תם', שהרי נזק משונה הוא], וְהוּא – האדם עצמו שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בַּשַּׁבָּת, פָּטוּר מתשלומי ממון, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, שהרי חילל את השבת [ואפילו אם עשה כן בשוגג, פטור מתשלומי ממון, כיון שאם היה עושה כן במזיד היה מתחייב מיתה].
