ד) מי שלא הקריב ביום טוב הראשון עולת ראייתו ושלמי חגיגתו, הרי זה מקריבן בשאר ימות הרגל, שנאמר 'שבעת ימים תחוג לה' אלקיך', מלמד שכולן ראויין לחגיגה, וכולן תשלומי ראשון הם.
ה) ואף שניתן להשלים את הבאת הקרבנות בשאר ימות הרגל, מכל מקום מצוה להקדים ולהקריב בראשון. לא הקריב בראשון, בין שוגג בין מזיד, יקריב בשני. וכל המאחר, הרי זה מגונה, ועליו נאמר הפסוק 'נוּגֵי מִמּוֹעֵד אָסַפְתִּי', והיינו שהצער והשברון באים כעונש על כך.