טז) ואלו הדברים, שאף אם יעלו, ירדו, ואפילו שאין בהם שום פסול, כל דבר שאינו ראוי לאשים, והיינו בשר קדשי קדשים ובשר קדשים קלים, שהרי הם עומדים לאכילה, מוֹתר העומר, ושיירי מנחות, ושתי הלחם, ולחם הפנים, שכל אלו גם כן עומדים לאכילה, והקטרת, שאינה ראויה למזבח החיצון, וצמר שבראשי כבשים ושער שבזקן התיישים של עולה, שאין ראשן בכלל ההפשט, ומקריבים אותו עם העור, ויש צמר בעורפו של הכבש, והעצמות, והגידים, והקרנים, והטלפים [-פרסות רגלי הבהמה], כל אלו בזמן שאינן מחוברים לחלק הבשר על המזבח, אם עלו בפני עצמם, ירדו.
יז) קומץ של מנחה, שמיצה שמנו על העצם [-השמן שיש במנחה התמצה על גבי עצם, וירד העצם מהמזבח, יחזירו, כיון שהדבר ספק, שמא חבורי עולין – המחובר לדבר שעולה על גבי המזבח [וכאן השמן הוא חלק מהקומץ, שדינו לעלות על המזבח], כעולין הם חשובין, ומספק אין לזלזל בקדשים, ויש להעלותן.
