יח) מזבח הפנימי [-הזהב], מקדש פסולים שעלו עליו, בין ראויין לו בין שאינן ראויין לו, אבל מזבח החיצון אינו מקדש אלא פסולין הראויין לו, כמו שביארנו.
כיצד, מזבח החיצון שעלו לו זבחים שנפסלו, לא ירדו. עלתה לו קטרת זרה, תרד, שאין הקטרת זרה ראויה למזבח החיצון. אבל מזבח הפנימי שעלה לו קומץ מנחה, בין כשר בין פסול, אף שאינו ראוי לו כלל [שלעולם אין מקטירים קומץ מנחה על מזבח הפנימי] מכל מקום לא ירד, וכן כל כיוצא בזה.
כשם שהמזבח החיצון מקדש את הראוי לו, כך הכבש ושאר כלי השרת מקדשין את הראוי להם, שהרי נאמר בכלים 'כל הנוגע בהם יקדש'. משיגיע לכבש דבר הראוי לו, לא ירד, ואף על פי שנפסל. וכן כשיגיע לכלי שרת כל דבר הראוי לו, הרי זה מתקדש, ולא יפדה לעולם, ואף על פי שנפסל, כמו שביארנו באיסורי המזבח.
