יב) ואויר מזבח כמזבח [כגון שעמד הכהן על גבי המזבח והקרבן בידו, באויר. ויש אומרים אף אם עמד הכהן על קרקע העזרה והחזיק את הקרבן על ידי קנה ארוך באויר המזבח (כסף משנה)].
ואימורי קדשים קלים [וכל שכן קדשי קדשים] שהעלן לראש המזבח קודם זריקת דמים, אם אחר כך נזרק הדם, לא ירדו, שהרי נעשה לחמו של מזבח.
יג) אדם שהפריש שני אשמות, לאחריות – שאם יאבד אחד מהם ישתמש בשני, ושחט את שניהם, וקדם והעלה אימורים של אחד מהם קודם זריקה של דמו, ולאחר שזרק את דמו של הקרבן האחר, אין זריקת דמו של האחד מועילה להקטרת האימורים של השני, ולכן אף שעלו, כיון שלא נזרק הדם של אותם אימורים, הרי אלו ירדו.
