ג) פרים ושעירים הנשרפים – שאימוריהן מוקרבים על גבי המזבח, ובשרם נשרף חוץ לעיר, יש בהם ספק, האם הלינה והיציאה קודם שיגיע זמנם לצאת ולהשרף, פוסלת את בשרם כאימוריהן [-כשם שהאימורים שמקטירים אותם נפסלים ביציאה, כך יפסל הבשר, כיון שעדיין לא הגיע זמנו לצאת], או שאינה פוסלת בשרן, וממילא יש להסתפק אם נשרפים מחוץ לעיר, כדינם, או שנשרפים במקדש כדין קרבן שנפסל, לפיכך פוסלין אותן להחמיר, וישרפו בעזרה.
וכן בפרים ושעירים הנשרפים, אם יצא חצי הבהמה ברוב האבר – שיצאה רק חצי הבהמה, אך רובו של אחד האברים גם כן בכלל החלק שיצא, יש ספק אם מחזיקין [-מחשיבים] אותן כיוצא, הואיל ויצא רוב האבר, ורובו ככולו, או עדיין אינן נחשבים כיוצאין, שהרי לא יצא רוב הבהמה, לפיכך נפסלו מספק, וישרפו בעזרה.
וכן אם נשאום חמשה בני אדם להוציאן, ויצאו שלשה בני אדם, ונשארו שנים, והוציאו השלשה חצי הבהמה, גם כן יש ספק אם הולכים אחר מנין האנשים, וכיון שרובם יצאו, הרי זה כאילו יצאה הבהמה כולה, או שהולכים אחר הבהמה עצמה, ולא יצאה רובה, הרי אלו נפסלו מספק, וישרפו בעזרה.
ויראה לי שאין אלו צריכין להמתין עד שתעובר צורתן – שיפסלו בלינה, הואיל והן עומדין לשריפה לעולם, אפילו לא נפסלו.
