יג) הכהנים, שצריכים לקבל את דם הקרבן הנשחט, להוליכו למזבח ולשופכו על קיר המזבח, עומדים שורות שורות, ובידיהן מזרקי כסף ומזרקי זהב, שורה שכולה כסף, כסף, ושורה שכולה זהב, זהב, ולא היו מעורבים של זהב ושל כסף באותה שורה, כדי שיהיה להם נוי, שכל השורה ממין אחד, ודבר זה נאה יותר. ולא היו למזרקין שולים – תחתית, אלא היו חדים בתחתיתם, כדי שלא יניחום הכהנים ויקרש הדם.
יד) שחט השוחט, ואפילו זר כשר לשחוט, וקיבל הכהן את הדם, נותנו הכהן לחבירו, וחבירו לחבירו, כדי שיתעסקו רבים במצוה עד שיגיע הדם אצל כהן הקרוב למזבח, והוא שופכו שפיכה אחת על קיר המזבח, כנגד היסוד – מעל המקום במזבח שיש בתחתיתו יסוד, ותחילה מקבל מזרק אחד מלא, ואחר כך מחזיר את הריקן. ותולין את הקרבן השחוט, ומפשיטין את כולו מעורו, וקורעו וממחה את קרביו עד שמסיר מהן הצואה והפרש, ומוציא את האימורין ונותנן בכלי, ומולחן, ומקטירן הכהן על גבי המזבח. וכיצד תולין ומפשיטין, מסמרות של ברזל היו קבועין בכותלים ובעמודים, שבהן תולין ומפשיטין. וכל מי שלא מצא מקום לתלות, מקלות דקים וחלקים היו שם, מניח על כתפו ועל כתף חבירו, ותולה, ומפשיט.
