רביעי
ב' תמוז התשפ"ו
רביעי
ב' תמוז התשפ"ו

חיפוש בארכיון

מסכת בבא בתרא, פרק ב, שיעור 46

גמרא

שנינו במשנה, שאם העיר קדמה לאילן, קוצץ את האילן ואינו מקבל דמים. תמהה הגמרא, וּמַאי שְׁנָא – במה שונה דין זה של משנתנו, שכיון שהעיר קדמה צריך בעל האילן לקצוץ את אילנו ללא תשלום, מִבּוֹר – מאילן הסמוך לבור של יחיד, דְּאָמַר – שמבואר במשנה להלן, שאם הבור קדם לאילן, קוֹצֵץ את האילן, וְאף שהיתה הנטיעה שלא כדין, מכל מקום נוֹתֵן דָּמִים לבעל האילן.

מתרצת הגמרא, אָמַר רַב כַּהֲנָא, קִידְרָא דְּבֵי שׁוּתָּפֵי – קדירה של שותפים, לֹא חֲמִימֵי וְלֹא קְרִירָא – אינה חמה ואינה קרה, כלומר, אין אחד מהם מטפל בה כראוי, כיון שכל אחד סומך על השני שיעשה זאת, ואף כאן, אין אדם מסוים מבני העיר שאפשר לחייבו בתשלומים, וממילא לא יקצוץ הלה את אילנו לעולם, ותישאר העיר מגונה מחמתו, ואין זה כבוד לארץ ישראל, ולכן חייבוהו לקצוץ את אילנו אף ללא קבלת דמים.

 

 

משנה

מַרְחִיקִין את הגֹּרֶן הַקָּבוּעַ, מִן הָעִיר, חֲמִשִּׁים אַמָּה, כיון שבגורן קבוע זורים לרוח תבואה רבה, והמוץ שעף ברוח יכול להזיק לבני העיר, אם לא ירחיק משם חמישים אמה.

וְלֹא יַעֲשֶׂה אָדָם גֹּרֶן קָבוּעַ אפילו בְּתוֹךְ שדה שֶׁלּוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה פנויות לְכָל רוּחַ, וּמַרְחִיק בחמישים אמה אלו מִנְּטִיעוֹתָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ וּמִנִּירוֹ – שָׂדֵּהוּ הַחֲרוּשָׁה של חבירו, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיק לו על ידי המוץ.

מַרְחִיקִין אֶת הַנְּבֵלוֹת, וְאֶת הַקְּבָרוֹת, וְאֶת הַבּוּרְסְקִי – מקום עיבוד עורות, מִן הָעִיר, חֲמִשִּׁים אַמָּה, כדי שלא יגיע הריח הרע לבני העיר. דין נוסף: אֵין עוֹשִׂין בּוּרְסְקִי, שריחו רע, אֶלָּא לְמִזְרַח הָעִיר, כיון שרוח מזרחית אינה נושבת בחוזקה, אלא בנחת, ואינה מוליכה את הריח הרע לתוך העיר, אבל משאר הצדדים אין עושים, כיון שהרוח מוליכה את הריח הרע לתוך העיר. רַבִּי עֲקִיבָא חולק ואוֹמֵר, לְכָל רוּחַ הוּא עוֹשֶׂה – רשאי לעשות את הבורסקי, חוּץ מִמַּעֲרָבָהּ של העיר, כיון שיש להתפלל לצד מערב, שהשכינה שורה שם, ולכן אין עושים בצד זה כלל, ובשאר הצדדים רשאי לעשות, וּמַרְחִיק חֲמִשִּׁים אַמָּה לְכָל רוּחַ.

מַרְחִיקִין אֶת הַמִּשְׁרָה – מקום שריית הפשתן, מִן הַיָּרָק, כיון שהוא מזיק לירקות, וְאֶת הַכְּרֵישִׁין – כרתי, מִן הַבְּצָלִים, כיון שהכרתי מזיק לבצלים הסמוכים לו, וְאֶת הַחַרְדָּל מִן הַדְּבוֹרִים, כיון שכאשר הדבורים אוכלות מפרחי החרדל, נעשה הדבש שלהם חריף, רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר בַּחַרְדָּל, ובגמרא יבואר טעמו, וטעמם של חכמים החולקים עליו.

https://2halachot.org/halacha/שיעור-118-מסכת-כתובות-פרק-עשירי