ממשיכה הגמרא ומבארת, בַּחֲזָקָה מְנָא לָן – מנין שקרקע נקנית בחזקה, ומבארת, אָמַר חִזְקִיָּה, דְּאָמַר קְרָא – שהרי כך נאמר בנבואת ירמיהו (ירמיהו מ י) 'וּשְׁבוּ בְּעָרֵיכֶם אֲשֶׁר תְּפַשְׂתֶּם', ויש לפרש את הפסוק כך, בַּמֶּה תְּפַשְׂתֶּם, בִּישִׁיבָה – בכך שישבתם בהם, הרי שההחזקה בקרקע היא התופשת וקונה אותם. דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תַּנָּא – בבית מדרשו של רבי ישמעאל שנו כך, יש ללמוד זאת מהפסוק (דברים יא לא) 'וִירַשְׁתֶּם אוֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ', ואף בזה יש לפרש, בַּמֶּה יְרַשְׁתֶּם, בִּישִׁיבָה.
שנינו במשנה בקדושין, 'וְשֶׁאֵין לָהֶן אַחֲרָיוּת – מטלטלין, אֵין נִקְנִין אֶלָּא בִּמְשִׁיכָה'. מבארת הגמרא, דין זה שמטלטלין נקנים רק במשיכה, תַּקַּנְתָּא דְּרַבָּנָן הִיא – תקנת חכמים היא זו, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, דְּבַר תּוֹרָה מָעוֹת קוֹנוֹת – מטלטלין נקנים בנתינת מעות, ויש ללמוד זאת בקל וחומר, אִם גּוּפוֹ קוֹנֶה – אם גופו של ישראל נקנה כעבד על ידי ממון, מָמוֹנוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן שנקנה בכסף, וּמַה טַּעַם אָמְרוּ חכמים שרק מְשִׁיכָה קוֹנָה, ואילו ממון לא קונה, גְּזֵרָה שְׁמָא יֹאמַר לוֹ נִשְׂרְפוּ חִטֶּיךָ בָּעֲלִיָּה, כלומר, שמא ימכור אדם לחבירו חטים [או שאר מטלטלין] תמורת מעות, וישארו החטים ברשות המוכר, ואם לאחר זמן תיפול דליקה בביתו של המוכר, לא ימהר להציל את החטים של הקונה, כיון שכברקיבל את תמורתם ואין לו שום הפסד בכך שישרפו, אמנם לאחר שתיקנו חכמים שאין הקנין נגמר בנתינת מעות עד שימשוך הקונה את המטלטלין לרשותו, יציל המוכר את המקח מהדליקה, כדי שלא יפסיד [ואילו לאחר המשיכה, כבר יהיה המקח ברשות הקונה].
עוד שנינו במשנה בקדושין, 'נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶן אַחֲרָיוּת, והיינו מטלטלין, נִקְנִין עִם נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחֲרָיוּת, והיינו קרקעות, בְּכֶסֶף בִּשְׁטָר וּבַחֲזָקָה'. מבררת הגמרא, מְנָא הַנֵּי מִילֵּי – מנין יש ללמוד דין זה, שיחד עם קרקע ניתן לקנות גם מטלטלין, בלא לעשות קנין מיוחד במטלטלין. ומבארת, אָמַר חִזְקִיָּה, אָמַר קְרָא – כך נאמר בפסוק (דברי הימים ב' כא ג) 'וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם מַתָּנוֹת רַבּוֹת לְכֶסֶף וּלְזָהָב וּלְמִגְדָּנוֹת עִם עָרֵי מְצֻרוֹת בִּיהוּדָה', ויש ללמוד מהפסוק שכל המטלטלין שנמנו שם ניקנו להם יחד עם הקנין שעשו ב'ערי מצורות', הרי שהקונה קרקע יכול לקנות יחד עמה מטלטלין.
מסתפקת הגמרא, אִיבַּעְיָא לְהוּ – הסתפקו בני הישיבה, מִי בָּעֵינַן צְבוּרִים בָּהּ אוֹ לֹא – הקונה מטלטלין אגב קרקע, האם יש צורך שהמטלטלין הנקנים יהיו מונחים על גבי הקרקע הניקנית בשעה שעושה הקונה את מעשה הקנין בקרקע, או לא. אָמַר רַב יוֹסֵף, תָּא שָׁמַע – בא ושמע ראיה לנידון זה ממה ששנינו במשנה (פאה פ"ג מ"ו), רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, קַרְקַע אפילו בשיעור כָּל שֶׁהוּא, חַיֶּבֶת בְּפֵאָה, וּבְבִכּוּרִים, וּבְוִדּוּי הַמַּעֲשֵׂר [-לאחר ביעור מעשר שני צריך בעל הקרקע לעלות לבית המקדש ולהתוודות], וְלִכְתּוֹב עָלֶיהָ פְּרוּזְבּוּל [-תקנת הלל הזקן היא, שהרוצה שלא יישמטו חובותיו בשנת השמיטה, כותב 'פרוזבול', שזהו שטר שבו הוא מוסר את חובותיו לבית דין, ועל ידי זה יכול הוא לגבותם גם לאחר שעברה השמיטה, כיון שאין שמיטה משמטת חוב המסור לבית דין, אמנם ניתן לכתוב פרוזבול רק אם יש ללוה קרקע, וחידש רבי עקיבא שדי בכך שתהיה לו קרקע כל שהיא, ואפילו קטנה ביותר], וְלִקְנוֹת עִמָּהּ נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת, והיינו מטלטלין, בקנין אגב. מסיים רב יוסף את ראייתו, וְאִי אָמַרְתְּ בָּעִינַן צְבוּרִין בָּהּ – ואם תאמר שיש צורך שיהיו המטלטלין צבורים בתוך הקרקע הנקנית, קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא לְמַאי חַזְיָא – מה ניתן להניח בתוך קרקע בשיעור קטן כל כך. תִּרְגְּמָא – ביאר שְׁמוּאֵל בַּר בִּיסְנָא את המשנה קַמֵּיהּ דְּרַב – לפני רב, כְּגוֹן שֶׁנָּעַץ בָּהּ מַחַט. אָמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף, 'קְבַסְתַּן', כְּלוֹמַר הָפַכְתָּה אֶת בְּנֵי מֵעַי לְהָקִיא, ומבאר את תמיהתו, אִיכְפַּל תַּנָּא לְאַשְׁמְעִינַן מַחַט – וכי הוצרך התנא לטרוח ולהשמיענו דין זה לגבי המקנה לחבירו מחט. אָמַר רַב אַשִּׁי, אין זו טענה, וּמַאן לֵימָא לָן דְּלֹא תָּלָה בָּהּ מַרְגְּנִיתָא דְּשַׁוְיָא כַּמָּה אַלְפֵי – וכי מנין שלא תלה המוכר על אותה מחט מרגלית השוה אלפי דינרים, ואם כן עדיין לא מוכח מהמשנה שאין צורך שיהיו המטלטלין צבורים בקרקע הנקנית.
וְאַסִּיקְנָא – והסיקה הגמרא בנידון זה, וְהִלְכְתָא – כך היא ההלכה, צְבוּרִין לֹא בָּעֵינַן – אין צורך שיהיו המטלטלין צבורים בתוך הקרקע הנקנית, 'אַגַּב וּקְנֵה' בָּעֵינַן, כְּלוֹמַר, צָרִיךְ הַמַּקְנֶה לוֹמַר לַקּוֹנֶה 'קְנֵה לָךְ הָא אַרְעָא – קרקע זו, וּקְנֵה לָךְ אַגַבָהּ הַנָךְ מִטַּלְטְלֵי דְּאִית לִי – ותקנה אגב הקרקע את המטלטלין שיש לי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי', וְכֵיוָן דְּאַקְנֵי לָהּ לְהַהִיא אַרְעָא – וכיון שהקנה לו את אותה קרקע באחד מדרכי הקנינים המועילים בקרקע, אַקְנֵי נַמֵּי לְהַנְהוּ מִטַּלְטְלֵי כָּל הֵיכָא דְאִיתִינְהוּ – נקנו גם המטלטלין בכל מקום שהם [יש אומרים שבמקום שהמטלטלין צבורים על גבי הקרקע אין צורך שיאמר אגב וקנה, ורק באופן שאינם צבורים צריך לומר כן (מגיד משנה)].
