כפי שהתבאר, יש חמשה דברים שבהם יש חילוק אם נתן את כל נכסיו או ששייר משהו, וּבְכוּלְּהוּ – ובכל אותם דברים, מִטַּלְטְלֵי הֲוֵי שִׁיּוּר – גם אם שייר מטלטלין דינו כשיור, לְבַר – חוץ מִכְּתוּבַּת אִשָּׁה, שאם נתן את כל נכסיו לבניו, ונתן לאשתו קרקע כל שהיא, הפסידה כתובתה, ועל זה אמרו שאם שייר כל שהוא לא איבדה כתובתה, וזהו רק כששייר קרקע כל שהיא ולא כששייר מטלטלין, והטעם לכך, דְמִמְּקַרְקְעֵי תַקִּינוּ רַבָּנָן – כיון שתקנו חכמים שאשה גובה כתובתה רק מקרקעות, ואילו מִמִּטַּלְטְלֵי לֹא תַקִּינוּ רַבָּנָן שתגבה, ונמצא שאין לשיור המטלטלין כל תועלת עבורה, והרי זה כאילו נתן את כל נכסיו, שאיבדה כתובתה. וְאַמְרִינָן נַמִּי – וכן אמרו עוד, אָמַר רַב דִּימִי בַּר יוֹסֵף, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, עָשׂוּ מִטַּלְטְלִין שִׁיּוּר אֵצֶל עֶבֶד – לגבי הדין שהוזכר לעיל, שאם נתן האדון לעבדו הכנעני את כל נכסיו חוץ ממשהו, לא יצא לחירות, אף אם שייר מטלטלין הדין הוא שלא יצא לחירות, וְלֹא עָשׂוּ מִטַּלְטְלִין שִׁיּוּר אֵצֶל כְּתֻבָּה – אך לגבי כתובה אין שיור מטלטלין נחשב שיור, וכפי שהתבאר.
מוסיף הרי"ף, וְהַשְׁתָּא – ואמנם בזמן הזה, דְתַקִּינוּ רַבָּנָן בַּתְרָאֵי – שתקנו רבותינו האחרונים, והיינו הגאונים, לִגְבּוֹת כְּתֻבָּה אפילו מִמִּטַּלְטְלֵי, ממילא אֲפִילּוּ לִכְתוּבַּת אִשָּׁה הֲוֵי שִׁיּוּר, כיון שאם שייר מטלטלין בנכסיו יכולה האשה לומר שסמכה על כך שתגבה את אותם מטלטלין, ולא מחלה כתובתה.
הגמרא מבארת עתה לשונות שונים של מתנה [בין בבריא ובין בשכיב מרע], ומבארת מה כוללת כל אחת מהלשונות: אָמַר הנותן 'מִטַּלְטְלַאי לִפְלוֹנִי' – ה'מטלטלין' שלי ינתנו לפלוני, מָאנֵי תַּשְׁמִישָׁא אִיקְּרוּ – כל כלי תשמישו קרויים 'מִטַּלְטְלֵי' והם בכלל המתנה, לְבַר מֵחִיטֵּי וּשְׂעָרֵי – חוץ מחטים ושעורים, שאין המאכלים מכונים 'מטלטלין' סתם, וכל שכן שאין הריחיים בכלל מתנה זו, כיון שאין דרך לטלטלם ממקום למקום, אלא משתמשים בהם במקום קביעותם. ואם אמר 'כָּל מִטַּלְטְלַאי', הרי בלשון 'כל' בא לרבות דברים נוספים, ולכן אֲפִילּוּ חִיטֵּי וּשְׂעָרֵי כלולים בכך, ואֲפִילּוּ רֵיחַיִם הָעֶלְיוֹנָה – הגלגל העליון של הריחיים, שהוא מסתובב תמיד, ואף הוא כלול בלשון זו, לְבַר – חוץ מֵרֵיחַיִם הַתַּחְתּוֹנָה, שכיון שהגלגל התחתון קבוע במקומו ואינו מסתובב, אינו בכלל 'כל המטלטלין', שמשמעות לשון זו היא דבר שדרך לטלטלו. ואם אמר 'כָּל דְּמִטַּלְטֵל', והיינו כל דבר שאפשר לטלטלו, אף שאין דרך בכל, אֲפִילּוּ רֵיחַיִם הַתַּחְתּוֹנָה בכלל מתנה זו.
אִיבַּעְיָא לְהוּ – הסתפקו בני הישיבה, עַבְדָּא – עבד כנעני, כִּמְקַרְקְעֵי דָּמֵי אוֹ כְּמִטַּלְטְלֵי דָּמֵי – האם הוא נחשב כקרקע או כמטלטלין, כלומר, הנותן לחבירו במתנה את כל המטלטלין שלו, האם העבד כלול בכך או לא [כיון שלגבי דינים מסוימים הוקשו עבדים כנעניים לקרקעות, ומאידך העבד עצמו הוא מיטלטל ממקום למקום ואינו כקרקע ממש]. ופוסק הרי"ף, וְהִלְכְתָא – וההלכה היא שעבד כְּמִטַּלְטְלֵי דָּמֵי, דְּגָרְסִינַן לעיל בְּפֶרֶק יֵשׁ נוֹחֲלִין, אָמַר רַב נַחְמָן, אֵין גּוֹבִין מִן הָעֲבָדִים, כלומר, אדם שהיה חייב ממון לחבירו, ומת, יורשיו חייבים לפרוע את החוב מהקרקעות שהוריש להם אביהם, אך לא ממטלטלין, ולענין זה דין העבדים כמטלטלין, שאין בעל חוב גובה אותם מהיורשים, וְאִיפְסִיקָא הִלְכְתָא כְּוָתֵיהּ בְּהֶדְיָא – ופסקה הגמרא בפירוש הלכה כרב נחמן, אַלְמָא – ומוכח מכך שעַבְדָּא כְּמִטַּלְטְלֵי דָּמֵי, ואף כאן לענין נתינת מתנה נחשב הוא כמטלטלין, וכלול הוא במתנה.
