משנה
המשניות הבאות [עד סוף הפרק] עוסקות בדיני אונאה. יש להקדים, ששלשה מיני אונאה יש: א. שיעור אונאה קטן, שהמקח קיים ונשאר כמות שהוא. ב. שיעור אונאה גדול, שהמקח בטל לגמרי. ג. שיעור אונאה בינוני, וזו סתם 'אונאה' המוזכרת כאן, שבאופן זה המקח קיים, אך הצד המאנה צריך להחזיר את ההפרש לצד המתאנה:
שיעור הָאוֹנָאָה, שבה המקח קיים ויש להחזיר את האונאה, אַרְבָּעָה כֶסֶף מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה כֶסֶף לַסֶּלַע – אם היה המקח כולו סלע, שהוא עשרים וארבע מעות כסף, והיתה האונאה ארבע מעות כסף, שהרי זה שיעור שְׁתוּת לַמֶּקַח. אבל אם היתה האונאה פחותה משיעור זה, אנו אומרים שמן הסתם מחל על כך המתאנה. ואם היתה האונאה בשיעור גדול יותר, הרי המקח בטל.
עַד מָתַי מֻתָּר לְהַחֲזִיר – לאחר כמה זמן מעת המקח עדיין יכול הקונה לחזור בו מהמקח מחמת האונאה, עַד כְּדֵי שיעבור שיעור זמן שֶׁיַּרְאֶה – שהיה יכול להראות את המקח לַתַּגָּר [-לסוחר] אוֹ לִקְרוֹבוֹ, ולשמוע מהם שהיתה אונאה במקח.
הוֹרָה רַבִּי טַרְפוֹן בָּעיר לֹד, הָאוֹנָאָה שְׁמוֹנָה כֶסֶף לַסֶּלַע – אם המקח כולו הוא סלע, והיינו עשרים וארבע מעות כסף, רק בשיעור שמונה מעות כסף הרי זו אונאה, והיינו שְׁלִישׁ לַמֶּקַח, וְשָׂמְחוּ תַּגָּרֵי [-סוחרי] לֹד, לפי שהיו מוכרים ביוקר, ומעתה יוכלו למכור ביוקר עד קרוב לשליש מהמקח, והקונה לא יוכל לחזור בו. אָמַר לָהֶם רבי טרפון דין נוסף, מֻתָּר לְהַחֲזִיר את המקח כָּל הַיּוֹם, אם מצא בו אונאה, ודבר זה גרם להם הפסד, שעד עתה היו הלוקחים יכולים לחזור בהם רק בפרק זמן קצר שהוא בכדי שיראה לתגר או לקרובו. אָמְרוּ לוֹ תגרי לוד לרבי טרפון, יָנִיחַ לָנוּ רַבִּי טַרְפוֹן בִּמְקוֹמֵנוּ, כפי שנהגנו עד עתה, וְחָזְרוּ לְדִבְרֵי חֲכָמִים, שהאונאה היא רק בשיעור שתות, ומאידך זמן החזרה הוא רק בכדי שיראה לתגר או לקרובו, ולא יותר.
גמרא
שנינו במשנה, שהאונאה היא 'שתות' מהמקח, מביאה הגמרא מחלוקת כיצד משערים שתות זו: אִיתְּמַר – נאמרה מחלוקת זו בבית המדרש, רַב (כהנא) אָמַר, 'שְׁתוּת מֶקַח' שָׁנִינוּ, כלומר כוונת המשנה לשישית מהשווי האמיתי של המקח, וּשְׁמוּאֵל אָמַר, שְׁתוּת מָעוֹת נַמֵּי שָׁנִינוּ – כוונת המשנה אף לשישית מהמעות ששילם הקונה תמורת המקח. ומבארת הגמרא, דְכוּלֵי עָלְמָא – לדברי הכל, שָׁוֵי שִׁיתָּא בְּחַמְשָׁא – אם מכר לו דבר השוה ששה זוז, בחמשה זוז, אוֹ שִׁיתָּא בְּשַׁבְעָא – או שמכר לו דבר השוה ששה זוז בשבעה זוז, כּוּלֵי עָלְמָא לֹא פְּלִיגֵי דְּכֵיוָן דְּבָתַר מֶקַח אָזְלִינַן אוֹנָאָה הַוְיָא – לדברי הכל יש בכך אונאה, כיון שביחס לשווי האמיתי של המקח יש כאן אונאה של שישית. כִּי פְּלִיגֵי – ומחלוקתם היא בשָׁוֵי חַמְשָׁא בְּשִׁיתָּא – כשמכר לו דבר השוה חמשה זוז בששה זוז, שבאופן זה יש אונאה לקונה, ששילם זוז אחד יותר, וזוז זה הוא חמישית מערכו האמיתי של המקח, ושישית מהמעות ששולמו עבורו בפועל. אוֹ שָׁוֵי שַׁבְעָא בְּשִׁיתָּא – או שמכר לו דבר השוה שבעה זוז, בששה זוז, שאז האונאה היא בזוז אחד כלפי המוכר, וזוז זה הוא שביעית מערכו האמיתי של המקח, אך הוא ששית מדמי המקח ששולמו, לִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר בָּתַר מָעוֹת [נַמֵּי] אָזְלִינַן – לדעת שמואל שהולכים גם אחרי שישית במעות, אוֹנָאָה הַוְיָא – הרי זו 'אונאה', והדין הוא שהמקח קיים ומחזיר את שיעור האונאה. לְרַב (כהנא) דְּאָמַר, בָּתַר מֶקַח אָזְלִינַן – שהולכים רק אחרי שישית מהמקח, אם מכר לו שָׁוֵי חַמְשָׁא בְּשִׁיתָּא, הרי זו אונאה של יותר משישית, ולכן בִּטּוּל מֶקַח הֲוֵי – מתבטל המקח כולו, כדין המאנה ביותר משיעור שישית, ואם מכר לו שָׁוֵי שַׁבְעָא בְּשִׁיתָּא, מְחִילָה הַוְיָא – הרי זו מחילה של הקונה, כדין המאנה בפחות משישית.
וּשְׁמוּאֵל החולק אָמַר, כִּי אָמְרִינַן – האופנים שבהם אנו אומרים שיש 'מְחִילָה' וּ'בִטּוּל מֶקַח', הֵיכָא דְּלֵיכָּא שְׁתוּת מִשְׁנֵי צְדָדִין – באופן שאין שיעור שישית כלל, לא מצד המקח ולא מצד המעות, אֲבָל הֵיכָא דְּאִיכָּא שְׁתוּת מִצַּד אֶחָד – אבל באופן שיש אונאה של שתות, בין אם שיעור שתות הוא במעות ובין אם שיעור השתות הוא במקח, אוֹנָאָה הַוְיָא – יש בכך משום אונאה.
פוסק הרי"ף, וְהִלְכְתָא כִּשְׁמוּאֵל דְּתַנְיָא כְּוָתֵיהּ – וההלכה כשמואל, ששנינו כמותו בברייתא.
