אָמַר רָבָא, שְׁמַע מִינָהּ מִדְּרַבִּי אוֹשַׁעְיָא תְּלָת – יש ללמוד שלשה דברים מדינו של רבי אושעיא, לגבי אדם המחשב את מעותיו של חבירו לפי פירות ותבואה וכדומה, שְׁמַע מִינָהּ, מַעֲמִידִין מִלְוֶה עַל גַּבֵּי פֵּרוֹת – אדם שיש לו מעות בהלואה אצל חבירו, רשאים הם להחשיב את החוב לפי כמות מסוימת של פירות השוה עתה כדמי החוב, וישאר חיובו באותה כמות של פירות גם אם ישתנה השער, ויתייקרו הפירות או יוזלו, וְהחידוש בכך, דלֹא אַמְרִינָן דְּלֹא בְּאִיסָּרוֹ בָּא לְיָדוֹ – אין אומרים שיש חסרון בכך שלא בא אליו עם מטבע ששמה 'איסר' לקנות את הפירות, כלומר, כיון שלא שילם לו עתה באמת על הפירות, אלא רק החליף את החוב שהיה לו אצלו בחוב של פירות, היה מקום לומר שהדבר אסור, השמיענו רבי אושעיא שהדבר מותר. וּשְׁמַע מִינָהּ – ועוד יש ללמוד מדברי רבי אושעיא, וְהוּא שֶׁיֵּשׁ לוֹ – היתר זה, להחליף את חוב המעות שיש לו על חבירו בחוב של פירות, הוא רק כאשר יש ללוה פירות ממין זה בביתו [ואף שהנותן מעות ממש לחבירו רשאי להתחייב לו על פירות בסכום זה גם אם אין לו פירות ממין זה, היינו כיון שהלה נותן לו מעות ממש, ויכול הוא לקנות בהם כעת פירות אלו בשוק, אך כאן, שאינו נותן לו מעות ממש, אלא נותן לו את החוב של המעות בתמורה לכך, יש צורך שיהיו לו פירות ממש]. וּשְׁמַע מִינָהּ – ועוד יש ללמוד מדברי רבי אושעיא, אִיתָא לִדְרַבִּי יַנַּאי – ההלכה היא כדברי רבי ינאי, דְּאָמַר, מַה לִּי הֵן וּמַה לִּי דְמֵיהֶן, כלומר, אם הסכימו ביניהם שיתחייב הלוה למלוה על מין פירות מסוים בכמות מסוימת בתמורה לחוב של המעות, ולאחר זמן כשבא לתובעו אין לו פירות ממין זה, יכול הוא לתת לו במקומם דמים, או פירות ממין אחר, וכפי שאמר רבי אושעיא, שאם אין לו את החטים שקצץ עמו, יכול לתת לו יין או שמן וכדומה.
אָמַר רָבָא, הַשְׁתָּא – מעתה, דְּאָמַר רַבִּי יַנַּאי 'מַה לִּי הֵן וּמַה לִי דְמֵיהֶן', והיינו שאין חסרון בכך שאין לו את הפירות שקצץ עמו כיון שיכול לתת את דמיהם, אם כן 'מַה לִּי דְמֵיהֶן וּמַה לִּי הֵן' נַמִּי אַמְרִינָן – יש לומר כן גם באופן הפוך, וּפוֹסְקִין עַל שַׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק – ויכול אדם לתת לחבירו מעות תמורת כמות מסוימת של פירות המצויה להמכר בשוק, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ עתה פירות אלו, כיון שאין חילוק אם יש לו את 'דמיהן', והיינו את הפירות, שהם דמיהם של המעות שקיבל עבור הפירות, או שיש לו מעות, שיוכל לקנות בהם בשוק פירות אלו.
וְאִי קַשְׁיָא לָךְ על דברי רבא, הָא דְּתַנְיָא – ממה ששנינו בברייתא, בְּכֻלָּן, אם יֵשׁ לוֹ פירות אלו, מוּתָּר לקבל תמורתם דמים אפילו למשך כל השנה לפי השער שהם נמכרים עתה בשוק, ואם אֵין לוֹ פירות אלו ברשותו הדבר אָסוּר, אין זו קושיא, כיון דהָתָם – בברייתא שם, מדובר באופן שֶׁלָּקַח בְּהַלְוָאָתוֹ – שקנה את הפירות הללו תמורת חוב שהיה לו אצלו, ולכן יש צורך שיהיו לו פירות ברשותו ממש, שהרי אין לו מעות לקנות בהם את הפירות הללו, ואילו הָכָא – כאן, בדברי רבא, בְּזוּזֵיהּ זַבִּין – מדובר באופן שקונה את הפירות בדמים ממש, וכיון שיכול הלה להשתמש בדמים אלו כדי לקנות את הפירות בשוק לפי השער שהם נמכרים עתה, אין בכך כל חשש ריבית.
