משנה ז: אֵין מְגַדְּלִין בְּהֵמָה דַּקָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲבָל מְגַדְּלִין בְּסוּרְיָא, וּבְמִדְבָּרוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֵין מְגַדְּלִין תַּרְנְגוֹלִים בִּירוּשָׁלַיִם, מִפְּנֵי הַקֳּדָשִׁים, וְלֹא כֹהֲנִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי הַטַהֲרוֹת. אֵין מְגַדְּלִין חֲזִירִים בְּכָל מָקוֹם. לֹא יְגַדֵּל אָדָם אֶת הַכֶּלֶב, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה קָשׁוּר בְּשַׁלְשֶׁלֶת. אֵין פּוֹרְסִין נִשָּׁבִין לַיּוֹנִים. אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה רָחוֹק מִן הַיִּשׁוּב שְׁלֹשִׁים רִיס:
אֵין מְגַדְּלִין בְּהֵמָה דַּקָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כיון שהיא אוכלת את הזרעים, ומשום ישוב ארץ ישראל. אֲבָל מְגַדְּלִין בְּסוּרְיָא, שכבשה דוד המלך, אף שלגבי דינים מסוימים הן נחשבות כארץ ישראל, מכל מקום אין בה מצוות ישוב הארץ, וְכן מגדלים בהמה דקה בְּמִדְבָּרוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שלא שייך שם חשש זה, כיון שאין זורעים שם.
אֵין מְגַדְּלִין תַּרְנְגוֹלִים בִּירוּשָׁלַיִם, מִפְּנֵי הַקֳּדָשִׁים המצויים בכל העיר [שהרי בשר קדשים קלים נאכל בכל ירושלים], והתרנגולים מחטטים באשפתות, וחששו חכמים שמא יביאו חתיכת שרץ ויטמאו את הקדשים, וְלֹא יגדלו כֹהֲנִים תרנגולים בְּכל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי הַטַהֲרוֹת – כיון שהם אוכלים תרומה, ועליהם לשמור את כליהם בטהרה.
אֵין מְגַדְּלִין חֲזִירִים בְּכָל מָקוֹם, וגזירת חכמים היא, כאשר נלחמו מלכי החשמונאים זה בזה, והיו אנשי הורקנוס מבחוץ, והטילו מצור על אנשי אריסטובלוס שהיו בפנים, ובכל יום העלו להם כבשים להקרבת קרבנות התמיד, ופעם אחת העלו להם חזיר, כיון שהגיע לחצי החומה נעץ צפרניו בחומה, ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, ובאותה שעה אמרו חכמים ארור האיש שיגדל חזירים.
לֹא יְגַדֵּל אָדָם אֶת הַכֶּלֶב, כיון שהוא נובח ונושך, ועשויה אשה להפיל מחמת אימתו, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה הכלב קָשׁוּר בְּשַׁלְשֶׁלֶת.
אֵין פּוֹרְסִין נִשָּׁבִין – מלכודות לַיּוֹנִים, כדי שלא יילכדו בהם יונים השייכות לבני אדם פרטיים, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה רָחוֹק מִן הַיִּשׁוּב שְׁלֹשִׁים רִיס, כיון שאין היונים מרחיקות מבית בעליהם יותר משלשים ריס.
