משנה ז: בָּאוּ לְנוֹב וּלְגִבְעוֹן הֻתְּרוּ הַבָּמוֹת. קָדְשֵׁי קָדָשִׁים נֶאֱכָלִים לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים. קָדָשִׁים קַלִּים, בְּכָל עָרֵי יִשְׂרָאֵל:
משנה ז: לאחר שנחרב משכן שילה בָּאוּ לְנוֹב וּלְגִבְעוֹן, תחילה היה המשכן בנוב, ולאחר שחרבה נוב בזמן שאול המלך באו לגבעון, וכל ימי נוב וגבעון היו חמישים ושבע שנה, ובאותו זמן הֻתְּרוּ הַבָּמוֹת, כיון שנאמר לגבי היתר הקרבת קרבנות בבמות (דברים יב ט) 'כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ', ו'מנוחה' זו שילה, ו'נחלה' זו ירושלים, אך כשהיה המשכן בשאר המקומות לא נאסרו הבמות. ובאותו זמן שהיו בנוב ובגבעון, קָדְשֵׁי קָדָשִׁים נֶאֱכָלִים לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים של חצר המשכן, ואילו קָדָשִׁים קַלִּים נאכלו בְּכָל עָרֵי יִשְׂרָאֵל:
