משנה ט: כָּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁהִקְדִּישָׁן בִּשְׁעַת אִסּוּר בָּמוֹת וְהִקְרִיבָן בִּשְׁעַת אִסּוּר בָּמוֹת בַּחוּץ, הֲרֵי אֵלּוּ בַעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, וְחַיָּבִין עֲלֵיהֶן כָּרֵת. הִקְדִּישָׁן בִּשְׁעַת הֶתֵּר בָּמוֹת, וְהִקְרִיבָן בִּשְׁעַת אִסּוּר בָּמוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ בַעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, וְאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן כָּרֵת. הִקְדִּישָׁן בִּשְׁעַת אִסּוּר בָּמוֹת וְהִקְרִיבָן בִּשְׁעַת הֶתֵּר בָּמוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ בַעֲשֵׂה וְאֵין בָּהֶם בְּלֹא תַעֲשֶׂה:
משנה ט: כפי שהתבאר במשניות הקודמות, היו זמנים שבהם הותר להקריב בבמות, והיו זמנים שבהם נאסרו הבמות. משנתנו מבארת הדין באופן שבין ההקדשה להקרבה השתנו דיני ההקרבה בבמות: כָּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁהִקְדִּישָׁן בִּשְׁעַת אִסּוּר בָּמוֹת, וְהִקְרִיבָן בִּשְׁעַת אִסּוּר בָּמוֹת, בַּחוּץ, הֲרֵי אֵלּוּ בַעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, שנאמר (דברים יב יא) 'וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם', ולשון 'שמה תביאו' היא מצוות עשה, ולומדים מכך איסור לא תעשה להקריב את הקרבנות במקום אחר, הרי אלו עשה ולא תעשה, וְחַיָּבִין עֲלֵיהֶן כָּרֵת, שנאמר (ויקרא יז ג-ד) 'אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַה' לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה' דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ'. אבל אם הִקְדִּישָׁן בִּשְׁעַת הֶתֵּר בָּמוֹת, וקודם שהספיק להקריבם נאסרו הבמות [כגון שנבנה בית המקדש], וְהִקְרִיבָן בִּשְׁעַת אִסּוּר בָּמוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ בַעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, וְאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן כָּרֵת, כיון שאין חיוב כרת אלא באופן שהקריב קרבן שאם היה מקריבו בשעת הקדשתו היה חייב כרת, וכיון שבשעת הקדשתו היו הבמות מותרות, אף שהקריב את הקרבן בשעת איסור הבמות, אינו חייב כרת. הִקְדִּישָׁן בִּשְׁעַת אִסּוּר בָּמוֹת, וְהִקְרִיבָן בִּשְׁעַת הֶתֵּר בָּמוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ בַעֲשֵׂה, כיון שמזמן הקרבתם חלה עליו מצוות עשה להביאם למשכן, ושהה מלהקריבם עד שלא יכל להביאם למשכן והקריבם בחוץ, ביטל מצוות עשה זו, וְאֵין בָּהֶם בְּלֹא תַעֲשֶׂה ואף לא כרת, כיון שבשעה שהקריבם בפועל היו הבמות מותרות.
