משנה ה: חֲתִיכָה שֶׁל חֻלִּין וַחֲתִיכָה שֶׁל חֵלֶב, אָכַל אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ מֵהֶן אָכַל, מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. אָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה, מֵבִיא חַטָּאת. אָכַל אֶחָד אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּבָא אַחֵר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה, זֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי וְזֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר שְׁנֵיהֶם מְבִיאִים חַטָּאת אֶחָת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֵין שְׁנַיִם מְבִיאִים חַטָּאת אֶחָת:
משנה ה: היו לפני האדם שתי חתיכות, חֲתִיכָה אחת שֶׁל חֻלִּין, כלומר של שומן המותר באכילה, וַחֲתִיכָה אחת שֶׁל חֵלֶב, שחייבים על אכילתו בשוגג חטאת, ואָכַל אַחַת מֵהֶן, וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ מֵהֶן אָכַל, מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי, שהרי מסופק הוא האם עבר עבירה שחייבים על שגגתה חטאת. אָכַל גם אֶת החתיכה הַשְּׁנִיָּה, הרי זה מֵבִיא חַטָּאת, הגם שאינו יודע איזו מהחתיכות היתה האסורה. אָכַל אדם אֶחָד אֶת החתיכה הָרִאשׁוֹנָה, וּבָא אדם אַחֵר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִיָּה, זֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי, וְזֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי, שהרי כל אחד מהם מסופק אם עבר עבירה שחייבים על שגגתה חטאת, (דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא). רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁנֵיהֶם מְבִיאִים יחד חַטָּאת אֶחָת, ומתנים ביניהם שאותו שאכל את השומן מקנה לחבירו את חלקו בקרבן, ונמצא שאותו שעבר איסור מביא את החטאת לבדו. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֵין שְׁנַיִם מְבִיאִים חַטָּאת אֶחָת, כיון שאין תנאי מועיל בקרבן הבא על חטא, אלא כל אחד מהם מביא אשם תלוי, וכדברי תנא קמא.
