משנה ח: הַפּוֹגֶמֶת כְּתֻבָּתָהּ כֵּיצַד, הָיְתָה כְתֻבָּתָהּ אֶלֶף זוּז, וְאָמַר לָהּ הִתְקַבַּלְתְּ כְּתֻבָּתִיךְ, וְהִיא אוֹמֶרֶת לֹא הִתְקַבַּלְתִי אֶלָּא מָנֶה, לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבּוּעָה. עֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְרוּעָה כֵּיצַד, הָיְתָה כְתֻבָּתָהּ אֶלֶף זוּז, וְאָמַר לָהּ הִתְקַבַּלְתְּ כְּתֻבָּתִיךְ, וְהִיא אוֹמֶרֶת לֹא הִתְקַבַּלְתִּי, וְעֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהיא פְרוּעָה, לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים כֵּיצַד, מָכַר נְכָסָיו לַאֲחֵרִים, וְהִיא נִפְרַעַת מִן הַלָּקוֹחוֹת, לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָהּ. מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים כֵּיצַד, מֵת וְהִנִּיחַ נְכָסָיו לִיתוֹמִים, וְהִיּא נִפְרַעַת מִן הַיְתוֹמִים, לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. וְשֶׁלֹּא בְפָנָיו כֵּיצַד, הָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם, וְהִיא נִפְרַעַת שֶׁלֹּא בְפָנָיו, אֵינָהּ נִפְרַעַת אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל זְמַן שֶׁהִיא תּוֹבַעַת כְּתֻבָּתָהּ, הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ. וְאִם אֵינָהּ תּוֹבַעַת כְּתֻבָּתָהּ, אֵין הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ:
משנה ח: מבארת המשנה את הדינים האמורים לעיל, 'הַפּוֹגֶמֶת כְּתוּבָּתָהּ' כֵּיצַד, הָיְתָה כְּתוּבָּתָהּ אֶלֶף זוּז, וְאָמַר לָהּ בעלה הִתְקַבַּלְתְּ את כל דמי כְּתוּבָּתִיךְ, וְהִיא אוֹמֶרֶת לֹא הִתְקַבַּלְתִּי אֶלָּא מָנֶה – מאה זוז, לֹא תִּפָרַע – לא תגבה את אותם תשע מאות זוז שהיא תובעת, אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה. 'עֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְּרוּעָה' כֵּיצַד, הָיְתָה כְּתוּבָּתָהּ אֶלֶף זוּז, וְאָמַר לָהּ בעלה הִתְקַבַּלְתְּ כל דמי כְּתוּבָּתִיךְ, וְהִיא אוֹמֶרֶת לֹא הִתְקַבַּלְתִּי כלום, וְעֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְּרוּעָה, לָא תִּפָרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה. 'מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים', כֵּיצַד, מָכַר בעלה את כָּל נְכָסָיו לַאֲחֵרִים, וְהִיא נִפְרַעַת – גובה כתובתה מִן הַלָּקוֹחוֹת, לֹא תִּפָרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה.
'מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים' כֵּיצַד, מֵת האדם, וְהִנִּיחַ נְכָסָיו לַיְּתוֹמִים, וְהִיא – האשה, הבאה לגבות כתובתה, נִפְרַעַת מִן הַיְּתוֹמִים, לֹא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה. וְ'שֶׁלֹּא בְּפָנָיו', כֵּיצַד, אם לאחר שגירשה הָלַךְ לוֹ הבעל לִמְדִינַת הַיָּם, וְהִיא נִפְרַעַת כתובתה מנכסיו שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, לֹא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה. במשניות הקודמות התבאר שאם הושיב הבעל את אשתו כחנוונית, או שמינה אותה אפוטרופסית, יכול הוא להשביעה בכל זמן שירצה, אמנם אם כתב לה 'נדר או שבועה אין לי ולא ליורשי עלייך', אין הוא או יורשיו יכולים להשביעה. רַבִּי שִׁמְעוֹן חולק על שני הדינים הללו ואוֹמֵר, כָּל זְמַן שֶׁתּוֹבַעַת האשה את דמי כְּתוּבָּתָהּ, יוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ, ואפילו אם כתב לה שלא יוכלו היורשים להשביעה. אבל אם אֵינָהּ תּוֹבַעַת כְּתוּבָּתָהּ, אפילו אם לא פטרה כלל משבועה, מכל מקום אֵין היוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ.
