פרק ג, משנה א: אַרְבָּעָה נְדָרִים הִתִּירוּ חֲכָמִים, נִדְרֵי זֵרוּזִין, וְנִדְרֵי הֲבַאי, וְנִדְרֵי שְׁגָגוֹת, וְנִדְרֵי אֹנָסִים. נִדְרֵי זֵרוּזִין כֵּיצַד, הָיָה מוֹכֵר חֵפֶץ וְאָמַר קוֹנָם שֶׁאֵינִי פוֹחֵת לְךָ מִן הַסֶּלַע, וְהַלָּה אוֹמֵר קוֹנָם שֶׁאֵינִי מוֹסִיף לְךָ עַל הַשֶּׁקֶל, שְׁנֵיהֶן רוֹצִין בִּשְׁלשָׁה דִינָרִין.
פרק ג, משנה א: אַרְבָּעָה נְדָרִים הִתִּירוּ חֲכָמִים – אמרו חכמים שהם מותרים לגמרי, ואינם צריכים שאלה לחכם, ואפילו לעם הארץ ניתן להתיר נדרים אלו ללא פתח ממקום אחר, ואלו הם, נִדְרֵי זֵרוּזִין – נדר שנודר האדם רק כדי לזרז את חברו, וְנִדְרֵי הֲבַאי, נדרים שיש בהם גוזמא גדולה, שהכל יודעים שאין הדבר נכון, וְנִדְרֵי שְׁגָגוֹת, וְנִדְרֵי אֳנָסִין, ובמשנה זו ובמשניות הבאות יבוארו האופנים השונים בנדרים אלו. 'נִדְרֵי זֵרוּזִין' כֵּיצַד, הָיָה אדם מוֹכֵר חֵפֶץ, ולא הסכים הקונה לשלם את המחיר שביקש המוכר, וְאָמַר המוכר, קוֹנָם [-ייאסרו עלי פירות העולם כקרבן] שֶׁאֵינִי פּוֹחֵת מִן הַסֶּלַע, כלומר, אם אמכור לך חפץ זה בפחות מסלע, שהוא ארבעה דינרים, ייאסרו עלי פירות העולם, וְהַלָּה – הקונה אוֹמֵר, קוֹנָם שֶׁאֵינִי מוֹסִיף לְךָ עַל הַשֶּׁקֶל, שזהו שני דינרים, אמדו חכמים את דעתם שלא התכוונו בנדרים אלו אלא לזרז זה את זה, וּשְׁנֵיהֶם רוֹצִין באמת שיתקיים המקח בִּשְׁלֹשָׁה דִּינָרִים, ואף ששניהם נדרו שלא יעשו כן, מכל מקום אין אלו אלא נדרי זירוזין, ורשאים לקיים את המקח בשלשה דינרים ללא התרת חכם.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, אַף הָרוֹצֶה לְהַדִּיר אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ, כלומר, המפציר בחבירו שיאכל אצלו והלה אינו רוצה, ומתוך כך מדיר המזמין את חבירו ואומר לו שתאסר הנאתו עליו אם לא יאכל אצלו, הרי זה בכלל נדרי זירוזין, שאינם חלים.
והרוצה שלא יתקיימו נדריו במשך כל השנה, אוֹמֵר, כָּל נֶדֶר שֶׁאֲנִי עָתִיד לִדּוֹר הוּא בָטֵל, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא זָכוּר – שיזכור שהתנה כן, בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר:
