משנה ז: הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ וְאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל, הוֹלֵךְ אֵצֶל הַחֶנְוָנִי וְאוֹמֵר, אִישׁ פְּלוֹנִי מֻדָּר מִמֶּנִּי הֲנָאָה וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה אֶעֱשֶׂה, וְהוּא נוֹתֵן לוֹ וּבָא וְנוֹטֵל מִזֶּה. הָיָה בֵיתוֹ לִבְנוֹת, גְּדֵרוֹ לִגְדּוֹר, שָׂדֵהוּ לִקְצוֹר, הוֹלֵךְ אֵצֶל הַפוֹעֲלִים וְאוֹמֵר, אִישׁ פְּלוֹנִי מֻדָּר מִמֶּנִּי הֲנָאָה וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה אֶעֱשֶׂה. הֵם עוֹשִׂין עִמּוֹ, וּבָאִין וְנוֹטְלִין שָׂכָר מִזֶּה:
משנה ז: הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ, וְאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל, ורוצה המדיר לפרנסו משלו, אך הדבר אסור עליו מחמת הנדר, הוֹלֵךְ המדיר אֵצֶל הַחֶנְוָנִי שמכירו, וְאוֹמֵר לו בדרך רמז, אִישׁ פְּלוֹנִי נוֹדֵר מִמֶּנִי הֲנָאָה, וְאֵינִי יוֹדֵע מָה אֶעֱשֶׂה כדי לפרנסו בלי לעבור על הנדר, הוּא – החנוני נוֹתֵן לוֹ למודר כל צרכו, ואינו נוטל ממנו תשלום, וּבָא וְנוֹטֵל מִזֶּה – מהמדיר, מרצונו, והטעם שהדבר מותר, כיון שלא מינה המדיר את החנוני כשלוחו לפרנס את המודר, ואם לא היה רוצה לשלם לחנוני לא היה החנוני יכול לתובעו על כך, נמצא שאין המודר נהנה ממנו אלא מהחנוני.
דין נוסף דומה לזה: הָיָה בֵּיתוֹ לִבְנוֹת – היה המודר צריך לבנות את ביתו, גְּדֵרוֹ לִגְדוֹר – או שהיה צריך לגדור את גדרו, שָׂדֵהוּ לִקְצֹר – או לקצור את שדהו, ואין לו ממון לשלם לפועלים, והמדיר רוצה לסייע לו אך אינו יכול להנותו מנכסיו, הוֹלֵךְ לוֹ המדיר אֵצֶל הַפּוֹעֲלִים המכירים אותו, וְאוֹמֵר להם בדרך רמז, אִישׁ פְּלוֹנִי מֻדָּר מִמֶּנִי הֲנָאָה, וצריך הוא למלאכה פלונית, וְאֵינִי יוֹדֵע מָה אֶעֱשֶׂה, שהרי הנאתי אסורה עליו. והֵן עוֹשִׂין [עִמּוֹ] מעצמם את המלאכה שהוא זקוק לה, וּבָאִין וְנוֹטְלִין שְׁכָרָן מִזֶּה.
