משנה
הנודר מִן הַכָּבוּשׁ, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִן הַכָּבוּשׁ שֶׁל יֶרֶק, לפי שלשון 'הכבוש', בה"א הידיעה, משמעותה שכוונתו לאסור על עצמו את הדבר שדרך בני אדם לכובשו, וזהו ירק. אבל אם אמר קונם כָּבוּשׁ שֶׁאֲנִי טוֹעֵם, הרי זה אָסוּר בְּכָל הַכְּבוּשִׁין, ואפילו היו אלו דג או בשר כבושים. הנודר שלא יהנה מִן הַשָּׁלוּק, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִן הַשָּׁלוּק שֶׁל בָּשָׂר, שדרך לשולקו. אבל אם אמר קונם שָּׁלוּק שֶׁאֲנִי טוֹעֵם, אָסוּר בְּכָל המאכלים הַשְׁלוּקִים. הנודר מִן הַצָּלִי, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִן הַצָּלִי שֶׁל בָּשָׂר, שדרך לצלותו, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. אמר קונם צָלוּי שֶׁאֲנִי טוֹעֵם, אָסוּר בְּכָל המאכלים הַצְּלוּיִין. הנודר מִן הַמָּלִיחַ, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִן הַמָּלִיחַ שֶׁל דָּג, שדרך למולחו. אמר מָּלִיחַ שֶׁאֲנִי טוֹעֵם, אָסוּר בְּכָל המאכלים הַמְּלוּחִין.
גמרא
שנינו ביְרוּשַׁלְמִי (פ"ו ה"ג), הַוּון בָּעִי מֵימַר – היינו סבורים לומר, לגבי האוסר על עצמו את המליח, שנאסר עליו רק מאכל המָלוּחַ לְעוֹלָם, והיינו שמלחוהו כדי שיתקיים על ידי המלח זמן רב, הָא – אבל אם מלחוהו לְשָׁעָה – לזמן קצר, לֹא – אין זה בכלל איסורו. ודוחה זאת הירושלמי, אָמַר רַבִּי יוּדָן, מִן מָה דְּתַנִּינָן – יש לדחות סברא זו על פי מה ששנינו במשנה לעיל (פרק שני), לגבי הדין שהנודר נדר צריך 'להתפיס' את הדבר שהוא בא לאסור, בדבר אחר שאיסורו חל על ידי נדר, ואמרה על כך המשנה, שאם אמר האדם הֲרֵי עָלַי כִּבְשַׂר מָּלִיחַ וּכְיֵין נֶסֶךְ, הרי זה דבר הנדור, כיון שכוונתו לבשר קרבנות שמולחים אותו לפני הקרבתו, וליין המתנסך על גבי המזבח, הַדָּא אָמַרְתְּ – הרי מבואר במשנה זו שמָלוּחַ לְשָׁעָה מָלוּחַ הוּא – שאף דבר הנמלח לזמן קצר מכונה 'מליח', שהרי בשר הקרבנות מכונה במשנה 'בשר מליח', על אף שמולחים אותו במלח הראוי לקיימו לזמן קצר, ולא לעולם, ואף כאן, הנודר מן המליח, אסור אפילו מדבר הנמלח לזמן קצר.
משנה
האומר, דָּג, דָּגִים, שֶׁאֲנִי טוֹעֵם, הרי זה אָסוּר בָּהֶן – בכל הדגים, בֵּין גְּדוֹלִים ובֵין קְטַנִּים, לפי ש'דג' משמעותו דג גדול, שנמכר בפני עצמו, ומשמעות לשון 'דגים' היא דגים קטנים, שנמכרים יחד, נמצא שאסר על עצמו בין את הגדולים ובין את הקטנים, וכלל באיסור זה את כל אופני ההכנה של הדגים, בֵּין מְלוּחִים ובֵין תְּפֵלִים, בֵּין חַיִּים ובֵין מְבֻשָּׁלִים. וּמֻתָּר בְּטָרִית טְרוּפָה – מין דג גדול שדרך לחותכו לחתיכות קטנות, ואינו בכלל הנדר, לפי שלשון 'דג' ו'דגים' הם דגים שלמים, ולא החתוכים לחתיכות קטנות, וּבַצִּיר -וכן מותר הוא בציר של דגים, שזהו שומן העשוי מקרביהם של הדגים, ואין זה בכלל לשון 'דגים'. הַנּוֹדֵר מִן הַצַּחֲנָה, וזהו מין דגים קטנים מלוחים מאד, רובם שלמים וחלקם חתוכים, הרי הוא אָסוּר בְּטָרִית טְרוּפָה, כיון שלשון 'צחנה' כוללת את הדגים החתוכים לחתיכות קטנות, וּמֻתָּר בַּצִּיר, שזהו שומן העשוי מקרבי הדגים, וְכן מותר הוא במוּרְיָיס, שזהו שמנו של הדג. הַנּוֹדֵר מִטָרִית טְרוּפָה, (אסור) [מוּתָּר] בְּצִיר וּבְמוּרְיָיס, והחידוש בכך, שאף על פי שנדר מטרית טרופה, שהיא חתוכה לחתיכות דקות, והיינו יכולים לסבור שכלול בזה גם הציר והמורייס, וייאסר בהם אף כשהם בפני עצמם, לכך הוצרכה המשנה לחדש שאם הציר והמורייס נמצאים בפני עצמם, ללא תערובת חתיכות דגים, אינם בכלל הנדר.
