משנה
משנתנו מבארת שדין זה, שהארוס מפר את נדרי ארוסתו, אין זה דוקא בארוס ראשון, אלא גם בארוס שני. נָדְרָה הנערה, וְהִיא אֲרוּסָה באותה שעה, וְנִתְגָרְשָׁה בּוֹ בַיּוֹם, וְנִתְאָרְסָה בּוֹ בַיּוֹם לאדם אחר, אֲפִילוּ חזרה והתגרשה והתארסה שוב לְמֵאָה בני אדם בזה אחר זה, לעולם אָבִיהָ וּבַעֲלָהּ הָאַחֲרוֹן מְפִירִין את נְדָרֶיהָ, ואפילו נדרים שנדרה בפני הארוס הראשון ולא הפר לה, אם עדיין לא עבר יום שמיעתו, והתארסה בו ביום לאחר, הרי הארוס האחרון יחד עם הבעל מפירים את הנדר. ואף ששנינו לעיל שאם מת הארוס התרוקנה רשותו לאב, והאב לבדו מפר את הנדר, היינו באופן שבאותו יום לא היה ארוס נוסף, אבל אם התארסה בו ביום לאחר, אין האב יכול להפר את הנדר, אלא בשותפות עם הארוס האחרון. [נקטה המשנה אופן שהתארסה בו ביום, כדי לבאר את הדין לגבי הלכות נדרים, אך באמת זהו רק בדיעבד, כיון שלכתחילה אסור לגרושה או אלמנה, אפילו מן האירוסין, להתארס לאדם אחר מיד, אלא צריכה להמתין שלשה חודשים]. זֶה הַכְּלָל בדין זה, כָּל שֶׁלֹּא יָצָאת לִרְשׁוּת עַצְמָהּ שָׁעָה אַחַת, והיינו שלא היתה נשואה כלל, ואף לא שעה אחת, אלא התאלמנה או התגרשה מן האירוסין, אָבִיהָ וּבַעֲלָהּ הָאַחֲרוֹן מְפִירִין את נְדָרֶיהָ.
גמרא
תַּנְיָא – שנינו בברייתא, נַעֲרָה הַמְּאוֹרָסָה, אָבִיהָ וּבַעֲלָהּ מְפִירִין נְדָרֶיהָ, כֵּיצַד, שָׁמַע אָבִיהָ וְהֵפֵר לָהּ את נדרה, וְלֹא הִסְפִּיק הַבַּעַל לִשְׁמוֹעַ עַד שֶׁמֵּת, וחזרה וְנִתְאָרְסָה בּוֹ בַיּוֹם, וַאֲפִילוּ לְמֵאָה בני אדם בזה אחר זה, אָבִיהָ וּבַעֲלָהּ הָאַחֲרוֹן מְפִירִין את נְדָרֶיהָ. שָׁמַע בַּעְלָהּ הארוס את נדרה וְלֹא הֵפֵר לָהּ, וְלֹא הִסְפִּיק הָאָב לִשְׁמוֹעַ עַד שֶׁמֵּת הַבַּעַל, חוֹזֵר הָאָב וּמֵפֵר חֶלְקוֹ שֶׁל בַּעַל. אָמַר רַבִּי נָתָן, הֵן הֵן דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי, אֲבָל בֵּית הִלֵל אוֹמְרִים, אֵין האב יָכוֹל לְהָפֵר. מבררת הגמרא, בְּמַאי קָא מִיפַּלְגֵי – במה נחלקו בית שמאי ובית הלל. ומבארת, בֵּית שַׁמַּאי סָבְרֵי, בִּנְדָרִים נַמִּי שֶׁנִּרְאוּ לָאָרוּס, נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לָאָב, וּמֵיגַז גָּיֵיז. וּבֵּית הִלֵל סָבְרֵי, אָבִיהָ וּבַעֲלָהּ הָאַחֲרוֹן מְפִירִין נְדָרֶיהָ, וְלֹא מֵיגַז גָּיֵיז. הָדֵין הוּא נוּסְחָא דִּגְמָרָא – כך הוא נוסח לשון הגמרא, וּפֵרוּשָׁהּ – ופירוש הדברים הוא כך, בֵּית שַׁמַּאי סָבְרֵי – סוברים, בִּנְדָרִים נַמִּי – גם בנדרים שֶׁנִּרְאוּ לָאָרוּס ושמע אותם בחייו, נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לָאָב, וְלֹא לָאָרוּס הָאַחֲרוֹן, אלא גם אם התארסה בו ביום לאחר, אין לארוס האחרון כח וזכות בהפרת הנדרים שנראו לארוס הראשון, אלא האב לבדו מפר נדרים אלו, וְקָסָבְרֵי נַמֵּי דְמֵיגַז גָּיֵיז – ועוד סוברים בית שמאי שהאב והארוס המפירים יחד, נחשב הדבר שכל אחד מהם 'חותך' מחצית מהנדר ומבטלו לגמרי, ואינם תלויים זה בזה, הִילְכָּךְ – ולכן, אם שָׁמַע בַּעֲלָהּ וְלֹא הֵפֵר לָהּ, וְלֹא הִסְפִּיק הָאָב לִשְׁמוֹעַ עַד שֶׁמֵּת הַבַּעַל, ושמע האב את הנדר בו ביום, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְאָרְסָה לְאַחֵר בו ביום, הרי הָאָב מֵפֵר את חֶלְקוֹ, וְחוֹזֵר וּמֵפֵר גם את חֶלְקוֹ שֶׁל הבַּעַל, ובנוסף לכך אין צורך שיפר את שני חלקי הנדר יחד, אלא אֲפִלּוּ הַאי לְחוּדֵיהּ וְהַאי לְחוּדֵיהּ – ואפילו אם הפר האב כל חלק בפני עצמו, וכגון ששמע את הנדר קודם מיתת הארוס, והפר האב את חלק עצמו, ואחר כך מת הבעל, והפר גם את חלקו של הבעל שהגיע כעת לרשותו, מועיל הדבר, כיון דְּמֵיגַז גָּיֵיז, ואין שני החלקים תלויים זה בזה. וְאילו בֵּית הִלֵל סָבְרֵי, כֵּיוָן שֶׁנִּתְאָרְסָה בו ביום, אֵין הָאָב מֵפֵר את נדרה אֶלָּא בְּשֻׁתָּפוּת עם הארוס האחרון, לפי שֶׁנִּתְרוֹקְנָה רְשׁוּת אַף לְאָרוּס אַחֲרוֹן, וּבנוסף לכך סוברים בית הלל ששְׁנֵיהֶן מְפִירִין הַכֹּל כְּאַחַת, כלומר, צריכה להיות הפרת שני חלקי הנדר בבת אחת, ללא שתפריד מיתת הארוס בינתיים, כיון דְּלָאו מֵיגַז גָּיֵיז – שאין כל אחד מהם חותך ומבטל לגמרי מחצית מהנדר, אלא כל אחד מהם בהפרתו 'מיקלש קליש', כלומר מחליש הוא מחצית מהנדר, ולכן גם אם הפר האב לפני מיתת הארוס הראשון, צריך הוא לחזור ולהפר את חלקו לאחר שהתארסה בשנית, ואז מפר גם הארוס השני את חלקו, ומתבטל הנדר לגמרי. ומסיים הרמב"ן ומבאר שכל הנידון הוא באופן שחזרה והתארסה בו ביום, אֲבָל אם לֹא נִתְאָרְסָה לאדם אחר, אלא התאלמנה או התגרשה ביום הנדר, וַדַּאי בְּכָל הַנְּדָרִים נִתְרוֹקְנָה הָרְשׁוּת לָאָב, והוא לבדו מפר את נדריה, כִּסְתָם מַתְנִיתִין – כפי שסתמה וכתבה משנתנו, ללא מחלוקת.
וְחָזֵינָא לְרַבְּוָותָא בְּהָנָךְ מִילֵּי פְּלוּגְּתָא – וראיתי בדברי רבותינו מחלוקת בביאור נידון זה, וְשַׁקְלָא וְטַרְיָא רַבָּתִי – ונשאו ונתנו בדבר הרבה, וְנָסְחֵי נַמֵּי מְשַׁבְּשָׁן וּמִיחַלְפָן בְּהוּ טוּבָא – וגם נוסחאות הגמרא משובשות ומתחלפות הרבה, וַאֲנָן כָּתְבִינַן מַאי דִּסְבִירָא לָן – ואנו כתבנו מה שמסתבר לנו לבאר, וּדְחָזֵי לָן לְמִסְמָךְ עֲלֵיהּ – ומה שנראה לנו לסמוך עליו.
