משנה ו: הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, אֶחָד הָעוֹבֵד, וְאֶחָד הַזּוֹבֵחַ, וְאֶחָד הַמְקַטֵר, וְאֶחָד הַמְנַסֵּךְ, וְאֶחָד הַמִּשְׁתַּחֲוֶה, וְ(אֶחָד) הַמְקַבְּלוֹ עָלָיו לֶאֱלוֹהַּ, וְהָאוֹמֵר לוֹ אֵלִי אַתָּה. אֲבָל הַמְגַפֵּף וְהַמְנַשֵּׁק וְהַמְכַבֵּד וְהַמַּרְבִּיץ וְהַמַּרְחִיץ וְהַסָּךְ וְהַמַּלְבִּישׁ וְהַמַּנְעִיל, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. הַנּוֹדֵר בִּשְׁמוֹ וְהַמְקַיֵּם בִּשְׁמוֹ, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. הַפּוֹעֵר עַצְמוֹ לְבַעַל פְּעוֹר, זוֹ הִיא עֲבוֹדָתוֹ. הַזּוֹרֵק אֶבֶן לְמַרְקוּלִיס, זוֹ הִיא עֲבוֹדָתוֹ:
משנתנו מבארת את האופנים שבהם העובד עבודה זרה מתחייב מיתה:
הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, ששנינו שהוא חייב מיתה, אֶחָד הָעוֹבֵד – בין אם הוא עובד אותה בדרך שעובדיה רגילים לעובדה, וְאֶחָד הַזּוֹבֵחַ – שוחט לשמה בעלי חיים, וְאֶחָד הַמְקַטֵר לפניה בשר או קטורת, וְאֶחָד הַמְנַסֵּךְ לפניה יין, וְאֶחָד הַמִּשְׁתַּחֲוֶה, ובעבודות אלו חייב מיתה גם אם אין דרך לעובדה בעבודות אלו, וְאֶחָד הַמְקַבְּלוֹ עָלָיו לֶאֱלוֹהַּ, וְהָאוֹמֵר לוֹ אֵלִי אַתָּה. אֲבָל הַמְגַפֵּף – מחבק, וְהַמְנַשֵּׁק, וְהַמְכַבֵּד – מטאטא את הארץ שלפניה, וְהַמַּרְבִּיץ את העפר לפניה במים, וְהַמַּרְחִיץ, וְהַסָּךְ, וְהַמַּלְבִּישׁ וְהַמַּנְעִיל, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, אך אינו חייב מיתה. הַנּוֹדֵר בִּשְׁמוֹ של הפסל שיעשה דבר מסוים,וְהַמְקַיֵּם בִּשְׁמוֹ – מקיים את דבריו על ידי שנשבע בשם הפסל שדבריו אמיתיים, והיינו בשבועה על דבר שכבר עבר, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, ואינו חייב מיתה. הַפּוֹעֵר עַצְמוֹ לְבַעַל פְּעוֹר – עושה צרכיו לפני עבודה זרה זו, חייב מיתה, שכן זוֹ הִיא דרך עֲבוֹדָתוֹ, ואף שזהו מנהג בזיון, ואף שהתכוון לבזותו, הרי עבדה בשוגג וחייב חטאת. וכן הַזּוֹרֵק אֶבֶן לְמַרְקוּלִיס, זוֹ הִיא עֲבוֹדָתוֹ, וחייב על כך מיתה, ואם התכוון לבזותו הרי הוא כעובדה בשוגג וחייב חטאת.
