משנה ה: כֵּיצַד מְבַטְלָהּ, קָטַע רֹאשׁ אָזְנָהּ, רֹאשׁ חָטְמָהּ, רֹאשׁ אֶצְבָּעָהּ, פְּחָסָהּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חִסְּרָהּ, בִּטְלָהּ. רָקַק בְּפָנֶיהָ, הִשְׁתִּין בְּפָנֶיהָ, גֵּרְרָהּ, וְזָרַק בָּהּ אֶת הַצּוֹאָה, הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ בְּטֵלָה. מְכָרָהּ אוֹ מִשְׁכְּנָהּ, רַבִּי אוֹמֵר, בִּטֵל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא בִטֵל:
כפי שהתבאר לעיל, גוי יכול לבטל עבודה זרה שלו או של חבירו. משנתנו מבארת כיצד דרך ביטולה: כֵּיצַד מְבַטְלָהּ – כיצד מבטל את העבודה זרה, קָטַע רֹאשׁ אָזְנָהּ, או רֹאשׁ חָטְמָהּ, או רֹאשׁ אֶצְבָּעָהּ, פְּחָסָהּ – מעך בפטיש את פניה עד שלא נשאר בה צורת פנים אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חִסְּרָהּ, הרי זה בִּטְלָהּ. אבל אם רָקַק בְּפָנֶיהָ, או הִשְׁתִּין בְּפָנֶיהָ, גֵּרְרָהּ דרך בזיון בתוך הטיט, וְזָרַק בָּהּ אֶת הַצּוֹאָה, הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ בְּטֵלָה, כיון שיתכן שרק באותו זמן כעס עליה וביזה אותה, ולאחר מכן ישוב לעובדה, ואין זה ביטול גמור.
מְכָרָהּ אוֹ מִשְׁכְּנָהּ – נתנה כמשכון למלוה, רַבִּי אוֹמֵר, בִּטֵל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא בִטֵל. אמנם מחלוקת זו היא רק כשמכרה לגוי, אבל אם מכרה לצורף יהודי, שבודאי יתיך את הפסל ויעשה בו שימוש אחר, לדברי הכל ביטלה בכך, ומותרת.
