משנה ז: בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְחֻלְיָתוֹ גְבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, חַלּוֹן שֶׁעַל גַּבָּיו מְמַלְאִין הֵימֶנּוּ בַשַּׁבָּת. אַשְׁפָּה בִרְשׁוּת הָרַבִּים גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, חַלּוֹן שֶׁעַל גַּבָּהּ שׁוֹפְכִין לְתוֹכָהּ מַיִם בַּשַּׁבָּת:
בּוֹר מים הנמצא בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְחוּלְיָיתוֹ – ערימת עפר המקיפה אותו גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, נמצא שמיד כאשר יוצאים המים מחלל הבור וחולייתו, אינם נכנסים לרשות הרבים אלא ל'מקום פטור', שהרי אין רשות הרבים למעלה מעשרה טפחים, לפיכך, חַלּוֹן בית שֶׁעַל גַּבָּיו, מְמַלְּאִין הֵימֶנּוּ בְּשַׁבָּת – מותר לשאוב מים מהבור בשבת, שהרי הם מעבירים את המים מרשות היחיד [הבור] לרשות היחיד [הבית] דרך מקום פטור, ודבר זה מותר אפילו מדרבנן [אבל אם לא היתה חוליית הבור גבוהה עשרה טפחים, נמצא שהמים באים מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים, והדבר אסור].
וכן אַשְׁפָּה העומדת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, חַלּוֹן שֶׁעַל גַּבָּהּ – בני הבית שיש להם חלון על גבי האשפה, שׁוֹפְכִין לְתוֹכָהּ מַיִם בְּשַׁבָּת. כיון שהאשפה היא רשות היחיד, ואף שהוא שופך את המים דרך אויר רשות הרבים, כיון שזהו אויר גבוה מעשרה טפחים הרי הוא מקום פטור, ונמצא שמעביר מרשות היחיד לרשות היחיד דרך מקום פטור, והדבר מותר.
